מגזין

ארור שלא עשני פסנתר

רות דולורס וייס הרעידה את המרתף של ה"צוותא" בהופעה בלתי נשכחת. סער גמזו מחכים

מאת סער גמזו. 25-06-2009

תגיות: רות דולורס וייס

ארור שלא עשני פסנתרצילום: ליאור לוי

אם עדיין לא ראיתם הופעה של רות דולורס וייס אז כדאי שתלכו לראות. אם רק שמעתם את הדיסקים שלה זה לא מספיק, כדאי שתלכו. אם לא שמעתם על רות דולורס וייס - חבל. עד הערב גם אני לא ראיתי את רות בהופעה. שמעתי את הדיסקים, קראתי כתבות וביקורות עליה, אירחתי אותה ברדיו, אפילו עברתי על התקליטייה שלה, אבל שום דבר מאלה לא הכין אותי למה שקיבלתי הערב.

האלבומים שלה, נהדרים ככל שיהיו (והם נהדרים), לא מעבירים אפילו חצי מהחוויה. הכתבות עליה וגם הביקורות (וזו ביניהן) יכולות רק לנסות לתאר במילים תופעה שחזקה הרבה יותר ממילה. השיחה איתה נעימה אבל לא חושפת את כל מה שנחשף על הבמה.

כשהאורות כבים והיא עולה על הבמה קורה משהו אחר. מתחיל מסע אל תוך תוכה של רות. מסע שמתחיל קצת מהוסס. קצת מרוחק. כל שיר מקלף עוד חלק מהקליפה שלה. מגלה לקהל את מה שכל האזכורים קודם לא הצליחו לגלות. יש בהגשה שלה כוח עצום ובאותו זמן שבריריות עדינה. הקול שלה דוקר בבשר ורגע אחרי פורט באצבע רפה על נימי הרגש. הוא משאיר אותך מרותק לכיסא, מהופנט, נסער, מטולטל בלי לזוז. רק אחרי שכל שיר נגמר, אני נזכר שאני בהופעה. התחושה כל כך אינטימית וחמה שכל מה שמסביב פשוט נעלם לגמרי בין הצלילים.

רות והפסנתר הם העולם.  היצור השחור הזה שמונח מולה הוא לפעמים כלי נגינה. ואז הוא הופך לשותף שלה למחול סוער. משם הם עוברים לדו שיח ומתקדמים למצב שבו הוא שלוחה נוספת של הקול שלה. מהכסא שלי היה נראה כאילו הם מנגנים האחד בשנייה. מחליפים תפקידים ומובילים את השיר לסירוגין. אפילו מעידה קטנה (וחיננית להפליא) באמצע ביצוע מסעיר ל"משירי ארץ אהבתי" מוחלקת ונעלמת במרחק הקצר שבין האצבעות לקלידים. זה לא רק לדעת לנגן על פסנתר. זה לדעת איך לבוא לו. והיא יודעת.

המופע מחבר את העולמות של רות ליחידה אחת מאד ברורה. השירים שלה מכל התקופות משולבים בכאלה של אחרים (בחירות אמיצות להפליא עם No More Shall We Part של ניק קייב ו-Feeling Good של נינה סימון) ומגלים את רות. הפילטר שלה כל כך מובהק שגם היצירות האייקוניות האלה נשמעות עליה טבעיות לגמרי. קל ליפול ולהגיד סגנון ייחודי. זה לא קטע של סגנון. לא רק, בכל אופן. יש כאן חיבור רגשי עוצמתי למילים וללחן. יש כאן ענווה גדולה של האמן ביחס ליצירה שלו. יש כאן קסם שגורם לכל המילים והדימויים שלי להחוויר.

עכשיו תוסיפו על כל זה את ספי ציזלינג שעולה לקראת סיום עם החצוצרה שלו ומוסיף שיק ג'אזי מחוספס שרק גורם לקול של רות להיות בולט, חזק ונוגע יותר. לקראת סיום, מגיע גם שיר חדש שרות הלחינה למילים של רחל ו"מתאר בדיוק איך מגיעה היצירה שלי ובאיזה מרחב היא מתקיימת". כל כך חזק שמחייב ציטוט מלא:

"הִנֱה אָקֵח את מָבָט עיניך -עצבו השקט, צחוקו המאיר,הרׁך השקט הרועף ממך,הרופא ללבי כמרחב הניר -הנה אקח את מבט עיניך,הנה אקח וצררתי בשיר..."

ההדרן השני מביא לבמה אפילו את האמא שברות. היא שולחת את הקהל לישון עם סיפור וביצוע ווקאלי מלטף ל"פזמון ליקינטון". מדהים. אם עדיין לא ראיתם הופעה של רות דולורס וייס אז כדאי שתלכו לראות.

ועוד שני דברים שלא קשורים להופעה אלא לחוויה וחשוב לי לכתוב כדי שלא אשכח אותם:

  • אני מאד אוהב את התחום שאני נמצא בו ומאמין שזו זכות אדירה לעסוק בו.
  • אגו הוא דבר מיותר. כדאי מאד שהוא ואני ניפרד.

 רות דולורס וייס, 24.06. יום רביעי. צוותא, ת"א.

תגובות

  • "אשכרה ככה"

    גמזו, הזכרת לי איך התייפחתי אתמול וכמה התרגשתי, ומה שתארת כענווה של האמן בפני היצירה - פגעת בול. שוב עולה לחלוחית בעיני... כשרות סיפרה לנו סיפור ושרה לנו שיר כדי שנלך כבר לישון ונפסיק למחוא לה כפיים, לרגע היינו כולנו איש איש בעריסתו, בלבבות פתוחים. ואם זה לא שווה את הכסף, אני לא יודעת מה כן.

    אלוהים אדירים, 25-06-2009 19:48

  • אני נשבע

    שאם לא היו איתי עוד 200 אנשים .. הייתי בוכה כמו ילד קטן.. שהיא שרה את "בוא אלי"... כמה רגש ועוצמה יש בקול שלה!!!!

    ואני לא בכיין :), 25-06-2009 20:33

  • עוד החמצה נהדרת

    יבוא יום... או שאולי כבר היה יום כזה; אלוהים אדירים, היא עוד הספיקה להופיע בג'ה פן, נכון? הו, תאי מוח אבודים, מדוע עזבתם אותי??

    דקסטר בוכניק, 26-06-2009 11:41

  • גילוי נאות

    אני החתום מטה, מודיע רשמית כי אין לי מושג מי זה דקסטר, שמשתמש בשם שלי. אבל אם הוא יושב בבית וחושב עליי ככה סתם לפעמים - אני אומר - יאללה, בכיף של אבא שלו.

    מאור בוכניק, 27-06-2009 01:02

  • עוד גילוי נאות

    תשאל את אודיני

    דקסטר בוכניק, 27-06-2009 15:55

  • בטח שבג'ה פן

    שם ראיתיה לראשונה, בערב אינטימי אקוסטי יחד עם עמית ארז וגבע אלון ומאז זה הפך לעניין שבשגרה וטוב שכך!

    אלוהים אדירים, 28-06-2009 11:10

  • וזו עוד הייתה הופעה ללא יהוא ירון

    וזו עוד הייתה הופעה חריגה שבה יהוא ירון לא ניגן איתה. השילוב של שניהם הוא אחד המרגשים שיש על בימות הארץ. לדוגמא: אותו ביצוע לשירו של ניק קייב, אבל הפעם עם הבס של יהוא, הבעות פניו וזיכרון של שיער ארוך. מדהים. http://hilic.multiply.com/video/item/4

    שמוליק כץ, 28-06-2009 17:12