מגזין

נולד לרקוד

אוהד פישוף הוא כבר לא הילד החצוף מ"נושאי המגבעת". טוב, אולי כן. קרן רובין חזרה מהופעה של "בני המה". ראיון

מאת קרן רובין. 28-06-2009

תגיות: ראיון, אוהד פישוף, בני המה

נולד לרקודצילום: קרן רובין

נגד כיוון הזיפיםאם יכולתי לחזור לכל תקופה הייתי בוחרת בסוף שנות ה-80. הייתי מסתפרת קצר, לובשת גרביונים מתחת לחותלות ענקיות, וצועקת לאוהד פישוף באיזה מועדון מעופש לעשות לי ילד. מה שגרם לי להתאהב בו שר, בפעם הראשונה ששמעתי את הדיסק של "נושאי המגבעת", הוא ההפך הגמור ממה שגרם לי להתאהב בו ביום שישי ב"ברזילי", בהופעת "בני המה", הצמד שלו ושל ישי אדר (הקלידן הראשון של נושאי המגבעת). אדר התמקם מאחור עם הכלים, ופישוף נעמד מול המיקרופון, לובש חולצה ארוכה ששיוותה לו מראה של גורו. רוב השירים היו שירים חדשים ולא מוכרים לקהל שזוכר להם חסד נעורים (תרתי משמע) מ"נושאי המגבעת", אבל לא לקח הרבה בשביל לגרום לנו להשתחרר.

אז אוהד, מאין השם "בני המה"?"לפני שהתחלנו להופיע, כשעוד לא היה לנו שם, חלמתי שיש לנו הופעה ולא ברור לי אם היא ביום שני או ביום רביעי. היתה בחלום מפיקה שהחזיקה בלוק כזה עם קליפס וניירות. שאלתי אותה באיזה יום ההופעה והיא בדקה ברשימות שלה וענתה לי. באותו רגע התחלתי להתעורר, אבל אז עלה בדעתי שאולי כתוב לה שם ברשימות איך קוראים לנו. אז צללתי בחזרה אל תוך החלום, ישר אל תוך הלוח הזה שלה עם הרשימות, וזה מה שהיה כתוב שם".

איך צץ הרעיון לשיתוף הפעולה המחודש עם ישי אדר?"ישי ואני בעצם אף פעם לא הפסקנו לעבוד ביחד - יצרנו עבודות משותפות ושיתפנו פעולה באינספור צורות באינספור הזדמנויות. אבל אחד הדברים היחידים שלא עשינו ביחד מאז סוף שנות השמונים, היה לכתוב ולבצע שירים בעברית. התחלנו להשתעשע באפשרות כבר לפני כמה שנים אבל רק התערבותו הפעילה של ידיד שלנו, שהזמין אותנו להכין הופעה קצרה לאירוע של אמנות חיה לפני כשנה, יצרה את הנסיבות שגרמו לזה לקרות. יש במפגש האמנותי בינינו משהו שמאפיין אותו ורק אותו; יש דברים שיוצאים לנו רק כשאנחנו עובדים ביחד. זו טריטוריה מאוד מוכרת, אנחנו מתמצאים בה היטב ומכירים את הדרכים הטובות והלא טובות להתנהל בתוכה. ב"בני המה" מגולם הרבה מהניסיון המשותף הזה".

נושאי המגבעת ואניזה היה בצבא, בבית הענק של הגר מרעות והדיסק הכתום ההוא, "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" נצץ לי מבין כולם. השאלתי אותו לתמיד. אז, התאהבתי בפישוף כי הוא יותר מהכל לא לקח את עצמו ברצינות. היום הוא יוצר בינתחומי שלוקח את עצמו ואת היצירה שלו מאד ברצינות, תשאלו את הכלים שהוא וישי אדר בונים בעצמם מצעצועים.

הלהקה הירושלמית הזו סימלה לי יותר מהכל את תל אביב, ולהיתקל ב"שדרה ארוכה כי היא הולכת הרבה" בשיר "נגד כיוון הזיפים" כשאני חוזרת הביתה על רוטשילד, גרם לחיפאית הפריפרית שאני להרגיש חלק ממנה.

הטקסטים והלחנים מזכירים מאד את נושאי המגבעת, מה בכל זאת השתנה בתהליך היצירה?"בלהקות בתחילת הדרך יש לעיתים קרובות משהו דטרמיניסטי. המוסיקה היא פשוטו מה שיוצא כשמתכנסים בחדר ומתחילים לנגן. זה מאוד גולמי ותהליכי היצירה מוגבלים. כיום כל מה שקורה הוא תוצאה של מחויבות לתהליך. רעיונות הם לא יותר מנקודת מוצא. אנחנו בודאי בני אדם יותר משוכללים ואמנים יותר משוכללים. יחד עם זאת, חלק הפנטזיות האמנותיות לאו דווקא השתנו מהותית. וכך גם הדלק הרגשי והאנרגטי".

אתה מונחה יותר על ידי אמירה או מוזה?"אם במוזה את מתכוונת לאינטואיציה, או לחלקים לא מודעים בקיום, ובאמירה את מתכוונת, לשכל, או למחשבה המודעת, אז התשובה שלי תהיה שאני זקוק לשתיהן בדיוק באותה מידה ובעיקר לערוץ רחב ופתוח ביניהן".

מהו הכלי הזה שהחזקת, עם האורות האדומים? והכלי שישי ניגן עליו? הוא תופף על מעין אורגן לא קלידי בכלל. "חלק מהכלים שישי ואני מנגנים עליהם בהופעה הם כלים שאנחנו בונים בעצמנו מצעצועים וכלים אלקטרונים פשוטים. קוראים לזה סירקוט בנדינג, זה תת-תחום בתוך העולם הגדול של כלי נגינה לא קונבנציונאלים מייצור עצמי. הפאד שישי מגן עליו נקרא אס.פי.די, זה סוג של תוף אלקטרוני."

הקלטתם הרבה מראש והוספתם אפקטים תוך כדי?"כמובן, מכיוון שאנחנו רק שני אנשים עם ארבע ידיים בלבד, לכל שיר יש פלייבק בסיסי שעליו אנחנו מנגנים ושרים בלייב - לאו דווקא אפקטים, כל מיני תפקידים".

אגנתה פאלסקוג לא מתהבאתי לראות את "בני המה", אבל רציתי לראות את "נושאי המגבעת". פישוף שעבר את גיל ה40 מכיל את אותו ניצוץ כועס בעיניים, והוא נשמע בדיוק כמו שהוא נשמע אז.

הוא עדיין יוצר טקסטים הזויים ומעושנים, הוא אותו הקול, הוא אותה הכריזמה והשירה האדישה, והיה קשה להתיק ממנו את העיניים. כמו אז, הוא לא מחייך ולא מתחנף וטוב שכך. בשנים האחרונות הוא עוסק במחול מודרני, בארץ ובחו"ל, ומרגישים את האנרגיה על הבמה כשהוא רוקד כמו אף אחד אחר שרוקד ליד מיקרופון.

החומרים של "בני המה" רקידים וקלילים באותה מידה שהם מרעידים את הבטן, והיה קשה להמשיך לעמוד בקצב של השירים, במתיקות בקלידים של אדר והמרירות המוכרת בקול של פישוף. ובכל זאת גולת הכותרת של ההופעה הזו בשבילי, היתה הביצוע ל"אלוהים שלי עייף" של "נושאי המגבעת", השיר היחיד של המגבעות שנוגן שם והיה פסגה אמיתית לערב.

איפה אתה מופרה יותר- במוסיקה או במחול? חשבת לקחת את הכתיבה למקום יותר עמוק? כתיבת יצירות ארוכות יותר?"גם למוסיקה וגם למחול יש את היכולת לגרום לך להתחדש. למזלי אני לא צריך לבחור - אפשר גם לשיר וגם לרקוד. לגבי הכתיבה, לא בטוח שארוך יותר זה בהכרח עמוק יותר, אבל אין לי תשובה חד משמעית לשאלה הזו. אולי. לא יודע".

קצת בנאליה כי חייבים. ראיתי בהופעה את אדם הורביץ (בסיסט "נושאי המגבעת"). יש סיכוי לאירוח או להופעת איחוד?"כנראה שלא. אנחנו לא מהמארחים ולא מהמתאחדים".

יש מופע מחול (רץ) שאתה משתתף בו כעת?"לא מופע מחול, אבל בראשון ושני הבא אני מציג במסגרת רקדני בת שבע יוצרים - זו תכנית של בת שבע במסגרתה הרקדנים יוצרים עבודות. אני מציג שם מיצב וידאו, או רק עבודת וידאו - אני עובד על זה השבוע ונראה מה ייצא".

לסיכום, על מה אתה עובד כרגע? לאן אתה שואף?"בחודשים הקרובים אני מתחיל לעבוד על פרויקט מוזיקאלי גדול שחלק ראשון שלו יוצג בעוד כשנה ושיהיה מורכב מכל הדברים השונים שאני עוסק בהם: סאונד, תנועה, טקסט, וידאו. במקביל אני ממשיך להופיע עם "בני המה" ועם הרכב נוסף שנקרא "יום גאגאצי", ביחד עם אורי קצנשטיין ובניה רכס. זה הרכב של מוסיקה חופשית יותר מזו של "בני המה", עם אלמנט גדול של אלתור. בחודשים הקרובים גם עתיד לצאת סינגל ראשון של בני המה".

מיצב חדש של אהד פישוף, יועלה היום ומחר בשעה 20:30 במרכז "סוזן דלל", במסגרת אירוע רקדני "בת שבע" יוצרים, אשר בו מציגים רקדני להקת "בת שבע" עבודות שנוצרו על ידם. פישוף, שמרבה לשתף פעולה עם הלהקה, מתארח באירוע, שיכלול הפעם בנוסף לעבודות מחול, גם יצירות וידאו, מוסיקה חיה ועוד.

אם אהבתם את פישוף ב"נושאי המגבעת" וב"הפה והטלפיים", תאהבו אותו גם ב"בני המה". בכל מקרה, חפשו אותי בהופעה הבאה שלהם.

תמונת לובי: יח"צ

תגובות