מגזין

מהפכת הקטיפה

מאור בוכניק מחפש תמונות של אהבה בעקבות Sort of Revolution, אלבומו החדש של פינק

מאת מאור בוכניק. 22-06-2009

תגיות: Fink

מהפכת הקטיפה

כשירד הלילה על החצר האחורית של דרום העיר, ידעתי מה אני מחפש. הרמזור התחלף לאדום, בצומת הרחובות סלמה על שד' הר-ציון. בקצה השני של מעבר החצייה, זוג מתנשק ומצחקק וקצת מתנדנד לו. רמזור ארוך. הפרצופים של השניים נדחסים אחד בתוך השני. כשהרמזור התחלף שוב לירוק, הזוג ניתקו שפתיים. שיני הזהב שלה הציצו כשחייכה, הוא רק ניסה ללכת ישר, כששניהם חצו את הכביש, מתנדנדים, והיא צועקת לעברו משהו שנשמע בסלאבית. חיפשתי תמונות של אהבה.

לא בטוח שיש הסבר מדעי לתופעה, לעניין תמונות האהבה, אולי זאת העונה, אולי זה סתם בגלל האלבום החדש של Fink. פינק, עם פ' רפה, בלי שום דגש בתוכה. האלבום Sort of Revolution, שיצא בתחילת החודש (יוני), מגיע אחרי שני אלבומים אפילו יותר טובים מזה האחרון, שהוציא פינק ב - 2006 וב - 2007. ברי מזל וסתם כאלה ששיחקו רמי קלפים בצעירותם, מכירים את הקלות בה הם זורקים קלפים לשולחן, כשיש להם שני ג'וקרים ביד. Fin Greenall, מי שידוע גם כפינק - זורק ג'וקרים. כבר שלושה אלבומים ברצף.

הבריטי שחתום בלייבל "נינג'ה - טיון" רקורדס, בעיקר נשמע כמו אחד שהמאמץ היחיד שהוא עושה, זה להשתדל להישמע כמה שפחות מרשים. על הדרך, כאילו בלי מאמץ, הוא זורק צ'יל-אווט עם קצת גרוב, אר' נ' בי', בקצב דאון-טמפו, גאז' - פולק אלקטרוני, ומילים של סונגרייטר, שבעיקר יודע להגיד הרבה עם מעט מילים. אני רק מקפל את זה, תוקע באוזניים, וממשיך לחפש תמונות של אהבה.

קו 42 לכיוון דרום העיר, ערב לח, האוטובוס כבר דחוס עד לחלקו האחורי, אין גם מקום בעמידה. על אחד הספסלים יושב גבר עב כרס, מיוזע. הוא מאכלס את שני המושבים, וחיוך זימתי מרוח לו על הפרצוף, כשהעיניים שלו תקועות, במשך כמה רחובות טובים, על מחומצנת גבוהה ומוחצנת אחת שעמדה, ובכלל הסתכלה לכיוון אחר. היא מבחינתה, אולי עשתה לו את הערב, הוא סתם פיספס הזדמנות להשתמש במילים של פינק: "Let me know when we get there If we get there", מתוך השיר שנושא את שם האלבום.

בתחילת הניינטיז, בברייטון, אנגליה, פינק הצעיר החל את דרכו כמפיק ודי.ג'יי. באלבומו הראשון, Eve, שיצא ב- 1995, פינק בכלל עוד היה בקטע של טכנו, טריפ הופ ואמביאנט. לחבר'ה מהלייבל נינג'ה - טיון, זה לא היה איכפת, הם רק אמרו לו  - חבוב, תחתום פה, פה ופה. (טוב, אולי לא בדיוק באלו המילים). הוא מספיק לשחרר ב- 2000 עוד אלבום אחד באותו הסגנון, ואז הולך לחפש לעצמו גיטרה. שש שנים חולפות, די זמן בשביל פינק לעבור שינוי ומיצוב של הסונגרייטר היחיד בלייבל, ולהוציא את אלבום הרוק - פולק הראשון, והטוב ביותר שלו - Biscuits For Breakfast. שנה לאחר מכן, הוא משחרר ב- 2007, כאמור, את אלבומו השני, Distance & Time, שאחד הקטעים שבו משמש גם כפסקול, בסדרת פרסומות של חברת אשראי אחת.

חלונות הבית משקיפים לדירה שממול, שם זוג פנסיונרים שבבוקר נחים במרפסת, ובערב יושבים יחד על אותה הספה בסלון. הוא עם גופיית סבא וקרחת, היא בשמלה הפרחונית חגיגית שלה. מבטם ממוקד במשהו, אולי הם צופים בטלוויזיה, אולי הם סתם רואים ביחד איך הזמן חולף לנגד עיניהם. ואז היא נעמדת, והוא מטה את ראשו לאחור, כשזה נראה כמו ריטואל שכיח אצלם, כשהיא מזליפה משהו לעיניים שלו, אולי טיפות, ואז חוזרת לשבת לצידו. בחולי ובבריאות, בסך הכל, כמו שאומרים. בלי לעשות מזה עניין, ובלי לקרוא לזה תמונה של אהבה. והנה התבזבזה לה עוד שורה של פינק, מקטע באלבום, מבלי שהוא אמר לה: "If I had a million You would have a million too"

שני קטעים באלבום, Move On Me ו - Maker, כתב פינק יחד עם ג'ון לג'נד, שגם אחראי על הפסנתר, בקטע הראשון מבין השניים. לג'נד, אמריקאי ששר ומנגן מוזיקת סול ואר' נ' בי', ושוכבים אצלו בבית כבר שישה פרסי גראמי. לצד פינק, שפורט ומתופף עם האצבעות על האקוסטית, מנגנים גם גיא וויט'אקר - בס, וטים טורנטון - תופים, שמלווים אותו באולפן ובהופעות.

אחד מאתרי רשת האינטרנט, מתאר את הסגנון של האלבום כבית - קפה אירופאי וחמים, עם ריח של תבלין ציפורן שנקלה ומעלה עשן, וארומה שנישאת דרך הרמקולים. לי זה בכלל נשמע כמו הימים האפורים ההם, בסוף הסתיו, כשיורד גשם ראשון, עם טיפות מים שמנות ומלוכלכות, שמטנפות את המכוניות, ותופסות את כולם עם חולצות קצרות.

ב - Nothing Is Ever Finished, אחד הקטעים הטובים באלבום, מסתבר שפינק טועה ומטעה. הנה - תמונת אהבה אחרונה, שאפילו צולמה די מזמן. שני בני זוג, באחד מרגעי השפל שלהם. היא הרימה אליו מבט, ורק אמרה לו שהיא כל כך שמחה בשבילו על זה שיש לו את המוזיקה.

תגובות

  • אח, תענוג

    לקרוא אותך

    שרהג'ונס, 22-06-2009 19:33