מגזין

איש עם עוזי - חלק 1

Tech N9ne האיש שחצה את הגבול בין גאונות לטירוף, הוא אחת מהדמויות המצליחות בסצנת ההיפ-הופ המחתרתית. ליאור שיינברגר ונתי חסיד תפסו אותו לראיון בלעדי

מאת ליאור שיינברגר, נתי חסיד. 21-06-2009

תגיות: ראיון, Tech N9ne

איש עם עוזי - חלק 1

שום דבר, פשוט כלום לא יכול היה להכין אותנו לרגע הזה: אהרון ייטס מי שמוכר יותר בשם Tech N9ne נמצא מצידו השני של הקו ואנחנו אחוזי התרגשות.

את טק אנחנו תופסים במצב רוח מרומם, מופתע קצת מהעובדה שהמוסיקה שלו חלחלה לארץ הקודש. ומה שהתחיל כציפייה לראיון בן עשר דקות נמשך לשיחה קולחת בת יותר משעה שבמהלכה למדנו דבר אחד חשוב: האדם מצידו השני של הקו נשמע ומתנהל בדיוק כמו שציפינו -נאמן לעצמו ותמיד אמיתי. זה לא הולך ברגל, טק ניין בנה את עצמו מאפס וציין לאחרונה מכירות של למעלה ממיליון עותקים - מה שממקם אותו כאמן הראפ מס' 1 בסצינת ההיפהופ המחתרתי בארה"ב.

מדי יום הוא צובר תאוצה ומעריצים חדשים בסיבובי הופעות בלתי פוסקים והבלחות בפסטיבלים שונים (החודש הוא מככב בפסטיבל Rock the Bells - פסטיבל היפ הופ מהחשובים ביותר בעולם - לצידם של השמות הגדולים ביותר בתחום: "סייפרס היל", אייס קיוב,  נאס, קומון, דמיאן מארלי, "הרוטס", "ביג בוי, צ'אלי טונה ואחרים). ומוכיח דבר אחד חשוב: אי אפשר להתעלם ממנו.

טק ניין רחוק מלהיות יוצר שגרתי, מדובר באדם שחוצה את הגבול הדק שבין גאונות וטירוף ומרשה לקהל להציץ פנימה אל תוך נשמתו כשהוא חושף את הצדדים האפלים באישיותו המתוסבכת. הסגנון שלו ייחודי ולא דומה לשום דבר אחר בסצינה: מהיר, אלים, כיפי ומתחכך בגבול הדק והביזארי שבין ראפ ורוק, עם נגיעות של מוסיקה אלקטרונית.

לא סתם קוראים לו Tech N9ne (תמ"ק עוזי) - האיש שר בקצב של מכונת ירייה, קדימה אחורה ולצדדים והוא לא מפספס כלום: כל מילה מדויקת, חדה וחודרת למוח ולנשמה. רוצים תצוגת תכלית קצרה? צפו בקטע הבא

מהיר לא? כנראה שהכל מתחיל בבית. טק ניין מגיע אלינו היישר מקנזס סיטי מיזורי, בן לאב חורג מוסלמי ואמא קתולית הדוקה, כך שגם החינוך שקיבל בטח לא תרם לשפיות דעתו. ביקשנו לנסות ולגלות האם לכישרון המופלא הזה שלו, יש שורשים מוקדמים וזה מה שהיה לו לומר: "המשפחה שלי אחראית לקצב, להגיע לכנסייה ולשמוע את המקהלה. ולקבל השפעות מוסיקאליות מהדודים שלי שאחד מהם התעניין בראפ והנוסף שמע רוק. לדעתי שומעים את זה במוסיקה שלי -  אני זוכר תקופות ליד שולחן ארוחת הבוקר כשדוד שלי התחיל להכות על כלים וצלחות, הם לימדו אותי הרמוניות ומקצבים ואני צריך להודות למשפחה שלי על סטמינה (הקטע ששמעתם רק עכשיו)"

טק עבר לא מעט חברות תקליטים עד שפגש בטרוויס אוג'ווין ויחד הקימו השניים את הלייבל Strange Music. "פגשתי את טרוויס לקראת סוף 1998 קצת אחרי שהשתתפתי בפסקול הסרט Gang Related (בו הוא תרם את השיר Questions שיצא באלבומו הראשון - Calm Before The Storm), עד אז עברתי תקופה לא קלה ובטח לא קצרה מבחינה מוסיקאלית - מאז 1993, עברתי בין חברות תקליטים, עזבתי את "פרספקטיב רקורד", האחים וורנר, MSC, QUEST RECORDES, JCRO - המשכתי הלאה בלי לעצור. אבל אני וטרוויס ממשיכים יחד מאז שנפגשנו, הוא איש עסקים אמיתי והוא עזר לי להגשים את החלום. אנחנו נמשיך ליצור ביחד, אלא אם כן העולם יתפוצץ פתאום, אני לא רואה אפשרות אחרת. דרך אגב, הסיבה שבגללה קראתי ללייבל  Strange Music נעוצה בעובדה שאני מעריץ גדול של "הדלתות" ושל ג'ים מוריסון. בכלל, אני מאוד אוהב רוק". המעבר המתמיד בין חברות תקליטים (ונטייתו הברורה של טק ניין להתחיל עם כל מי שזזה) מוזכר בקטע הבא:

מה אתה חושב על סצנת הרוק הנוכחית בהשוואה לקלאסית ?"אני מעדיף רוק אמיתי ומטאל מהתקופות הישנות יותר, אבל אני עדיין מוצא את עצמי מאזין לכמה חבר'ה חדשים: כמו "סליפנוט" למשל. הייתי שמח לעבוד עם החבר'ה של "סיסטם אוף א-דון", אבל אני מעדיף את הדברים הקלאסיים על פני החדשים. בתקופות הישנות הייתי מאזין הרבה ל"מטאליקה", "לינארד סקינארד", "רולינג סטונס" ו"איירוסמית".

בשנת 2000 הוא שחרר את The Worst. זה אמנם לא היה האלבום הכי טוב שלו, אבל בהחלט לא גרוע, ואפשר למצוא בו כמה רצועות לא רעות, כמו שיר הנושא באלבום.

ב-2001 טק הוציא את Anghellic, אלבום קונספט מטורף שלוקח את המאזין למסע בין השלבים שעוברת הנשמה מהגיהינום דרך כור המצרף ועד גן העדן - מאבק בין טוב ורע. באלבום הזה הוא נתן לצד הפסיכוטי שלו להוביל את הדרך ובין הביקורות שנשמעו עליו היו גם כאלה שקראו לו : ה- Dark Side of the Moon של ההיפ הופ. קטעים כמו Einstein ו - Sinister Tech הטריפו מעריצים ברחבי הגלובוס.

Anghellic היה אלבום על אדם שנאבק על נשמתו - הצד הטוב מול הצד הרע, אתה משתמש במוסיקה שלך כדי להתפתח כאדם - איזה צד ניצח במשחק?"אני עדיין חצוי ותלת מימדי. כשאנשים שמעו את "אנג'ליק" הוא ריכז בתוכו חמש שנים כואבות, האלבומים שהגיעו אחריו קצת פחות קודרים אבל עדיין אפשר למצוא בהם קטעים אפלים, החיים שלי עברו למקום אחר אבל אימי עדיין חולה ונעשית חולה יותר מיום ליום ואני עדיין נאבק בשדים הפנימיים שלי. כשהאלבום הבא שלי יצא באוקטובר הקרוב אני מניח שתקבלו מושג כלשהו לגבי איזה מהצדדים (הטוב / הרע) הצליח לתפוס שליטה".

טור זה פורסם באתר NRGמעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב- NRGמעריב

תגובות