מגזין

ערב של אופוריה

כריס קורנל נתן הופעה מרגשת ושילב שירים מכל אורך הקריירה, כולל עיבודים רוקיסטים ובועטים לשיריו מהאלבום האחרון. טל אטרקצי מדווחת

מאת טל אטרקצי. 18-06-2009

תגיות: Chris Cornell

ערב של אופוריה צילום: אורלי נקלר

כשכריס קורנל הודיע שהוא מגיע לארץ התלבטתי לא מעט אם ללכת או לא ללכת? מצד אחד מדובר באחד מהשמות הגדולים שיצאו (ויצרו) את תרבות הגראנג', סוג של אגדת רוק חיה ובועטת. אבל מצד שני יש את Scram. האלבום שבשבילו ביטל קורנל את ההופעה בישראל בשנה שעברה. בכלל, שינוי התדמית שהוא הציג בתוכניות הטלוויזיה האמריקאיות, לא רק שלא משך אותי לראות את ההופעה, אלא גרם לי לפחד ללכת. האם זה הקורנל שאקבל? קורנל בסקיני ג'ינס וג'ל בשיער ששר לי Baby Girl לצלילי ביטים מבית היוצר של טימבלנד? לא רוצה! אבל ייסורי המצפון לא עזבו אותי- עד שסוף סוף מגיע לפה מישהו גדול אני לא אלך? אז הלכתי. ואני כל כך שמחה שהלכתי.

את הערב פתחו משינה כמובטח עם המופע של מפלצות התהילה. הופעה ראויה של רוק ישראלי שהכניסה לאווירה והסתכמה במשפט התמוה "אנחנו משינה. ואם אנחנו משינה, אתם מפלצות התהילה". נו שויין. אבל שום דבר לא הכין אותי למה שעמד לבוא אחר כך, ואולי דווקא בגלל שכל כך חששתי ממה שהולך לקרות, ההנאה ממה שקרה בסוף הייתה כפולה.

קצת אחרי תשע, זה התחיל. נעימת כינורות של Black Hole Sun התנגנה באוויר, בשקט יחסי, בזמן שחברי הלהקה התארגנו על הבמה, ואז הוא הגיע- מגפיים גבוהים, דגמ"ח, טי שירט זרוקה ואש בעיניים- גבירותיי ורבותיי, כריס קורנל!

מוקדם יותר באותו יום, אמר קורנל במסיבת העיתונאים, שעל רשימת שירים שאותה הוא עושה בהופעות הוא חושב ממש לפני ההופעה עצמה והשירים משתנים מהופעה להופעה לפי המקום והקהל. כך, גם הקהל נהנה וגם יש גיוון בין ההופעות. הוא לא שיקר. מיטב הלהיטים של "סאונדגרדן", "אודיוסלייב", "טמפל אוף דה דוג" ושל קריירת הסולו שלו, הוגשו מכל הלב לקהל המשולהב שכמה לקורנל של פעם. הוא שר, רץ על הבמה מצד לצד, צרח במלוא הגרון (וכן, הוא עדיין צורח כמו פעם) ונתן לקהל מה שהוא רוצה. גם כשהורם שלט עם שם השיר Hunger Strike אמר קורנל שהוא יבצע אותו, לאור הבקשה של האיש עם השלט.

לשמחתי, החשש הכי גדול שלי התבדה. השירים אותם ביצע מהאלבום האחרון קיבלו עיבוד רוקיסטי וסוחף, שתאם את רוח ההופעה, למרות שבמהותם הם פופים לחלוטין. לא הייתה לי בעיה לצרוח "That bitch ain't a part of me" כשזה הוגש בצורה כזאת. האמת היא שאם כל האלבום היה נשמע כך, אולי אפילו הייתי קונה אותו.

כמובן שאי אפשר בלי רגע אחד של שקט וגם הרגע הזה סופק בצורה מרגשת ולא קיטשית ומעיקה. רגע שבו קורנל התאחד עם הגיטרה האקוסטית שלו על במה ריקה, מול קהל שצמא לעוד. ברגע זה הוא בחר לבצע את On Black Days Fell של "סאונדגרדן", Redemption Song של בוב מארלי, ו- Like A Stone של "אודיוסלייב". כל אחד מהם יפה ונוגע מהאחר וגורם לך גאווה שאתה חלק מהרגע הזה, מההופעה הזאת.

את ההופעה הוא חתם, איך לא, עם Black Hole Sun, כמעין סגירת מעגל לדרך שבה התחילה ההופעה, דרך שלא ידעתי שעתיים קודם לאן תיקח אותי, אבל באותו רגע שמחתי מאד על המקום שבו אני נמצאת. אז נכון, זה היה צפוי, ונכון, זה אחד השירים הכי טחונים בהיסטוריה, אבל לשמוע את קורנל נותן את הכל (ואת הקול) בלהיט שבזכותו הכרתי את סאונדגרדן היה אחד מרגעי השיא המוזיקליים שעברתי.  

קורנל מאמין שצריך לספק את הקהל והוא הוכיח את זה בהרבה דרכים. מעבר לבחירת השירים המצוינת, הוא התנצל על הביטול של שנה שעברה, ירד מהבמה אל הקהל, נתן לו לשיר ולהרגיש בתוך זה ביחד. הוא פה בשבילנו, והוא דאג שנדע את זה. ואנחנו מעריכים. בלי ווידאו ארט, בלי פירוטכניקה ובלי תפאורה. קורנל נתן את אחת מהופעות הרוק הטובות שהייתי בהן בארץ ואני כל כך שמחה שהלכתי. כל כך.

תגובות

  • היה סאונד מזעזע

    רבע הופעה לא שמענו אותו...ברגע שהוא התחיל לנגן סולו עם האקוסטית , הוא סימן לסאונדמן להגביר אותו .. משו היה חסר. אולי זה הלהקה שלו שלדעתי לא מספקת את הסחורה. אולי הסאונד הגרוע שהעיק או אולי הקול של קורנל שלא נשמע עוצמתי כמו פעם. סקרים אלבום מזעזע, לא משנה איזה עיבוד יתנו לו. מוזר שהוא בחר לעשות יחסית דיי הרבה שירים משם. בקיצור, ציפיתי להרבה יותר

    תומר, 18-06-2009 19:51

  • לגמרי.

    כמעט כל מי שהכרתי בא עם חששות ויצא מאושר רצח. הופעה מצויינת.

    איזי אי, 18-06-2009 20:23

  • בת כמה הכותבת? 14? דרוש עורך!

    מנחם בן, 19-06-2009 04:02

  • זאת ביקורת או בלוג?

    כתבה שטחית ביותר "איך שמחתי שהלכתי". יופי לך.

    ניר, 20-06-2009 00:55

  • נהיה הומו אבל עדיין חתיך..

    חחח..., 21-06-2009 00:23