מגזין

כמה הירואי

הצעת החוק של ח"כ ניצן הורוביץ לקביעת מחיר מינימום לספרים חדשים למשך שנתיים, היא חלק משיח שאבד עליו הכלח. כמה חבל שדווקא מי שלוחם למען איכות הסביבה מעדיף לשמר ולא לצמצם את השימוש בנייר

מאת גיל מטוס. 14-06-2009

תגיות: קינדל, ניצן הורוביץ

כמה הירואי

הצעת החוק החדשה של ח"כ ניצן הורוביץ לרפורמה בענף הספרים, שתגביל ספרים חדשים במחיר מינימום למשך שנתיים, ותמנע בעלויות צולבות, מלמדת על הפער הרחב בין עולם החוק להתפתחות טכנולוגית. בעוד השיח העולמי החם מדבר על מהפכת הספרים הדיגיטליים והקינדל - מכשיר הפלא של אמזון, בישראל מדחיקים את האפשרות שספר לא בהכרח עשוי מנייר ומעדיפים לעסוק בשיח שאיבד מהרלוונטיות שלו. וכל זה בשם הצלת הספרות הישראלית - כמה הירואי.

כמו בכל סיפור, גם פה ישנו תפקיד הרע - האויב האכזר של אוהבי הספר. אצלנו זו רשת "צומת ספרים" שמחזיקה בבעלות על הוצאות כנרת - זמורה ביתן ומודן ומורידה את מחירי הספרים לשיאים חדשים. שלושה במאה, אבא במאה ומבצעים נוספים שמתארים אותה הגברת. שני כותרים בעשרה שקלים בקניית אחד במחיר מלא (המבצע של שבוע הספר הנוכחי), זה כמו שלושה במאה. בספר הזה כבר היינו.

אולם הדיון לגבי השלכותיה של "צומת ספרים" על החברה הישראלית ועל שוק הספרים בארץ, שמתעורר מחדש בכל שנה בשבוע הספר - הוא הדיון השחוק והקטנוני של אתמול. אם הוצאות הספרים הקטנות רואות את "צומת ספרים" כאויב האמיתי שלהן אז הן עתידות להתעורר בקרוב ולגלות שקובץ PDF שעובר בתוכנת שיתוף הוא פחות רווחי.

הספר הוא מדיום שעדיין נהנה מחסינות גבוהה, בעיקר בגלל יראת הכבוד המיוחד שאנו מייחסים לו, שלא תמיד בצדק, ביחס לאמצעי מדיה אחרים. הצעת החוק של ח"כ הורוביץ מלמדת על אותו יחס רגיש ומגונן. אולם ספינת הפיראטים של העולם הווירטואלי כבר הגיעה אל חופיה הבתוליים של תעשיית הספרים, ובעתיד הקרוב נהיה עדים לשינוי תרבותי מעניין ומרחיק לכת בדרך שבה אנשים צורכים קוראים וכותבים.

חברות התקליטים ניהלו ועדיין מנהלות מאבק חסר סיכוי נגד תעשיית המוסיקה הפיראטית. לפני עשר שנים המלחמה האידיאולוגית הזו עוד נראתה איכשהו צודקת אבל נאיבית: מלחמה על עקרונות, בשם האמנות והיצירה ה"אותנטית". אולם היום המלחמה הזו היא פתטית מעצם הגדרתה ככזו. זו לא מלחמה, זהו ניסיון קטנוני ונואש לעצור תהליך דטרמיניסטי של התפתחות טכנולוגית טבעית.

"צומת ספרים" היא בסך הכול שלב נוסף באבולוציה התרבותית של הספרות הישראלית שמוביל לאותו מקום - ספרות להמונים במחירים נמוכים מאוד. כשהספרות הדיגיטלית תקבל גושפנקה חברתית מלאה, וזה יקרה מהר יותר מכפי שאנו חושבים, היא לא תקבור רק את ההוצאות הקטנות אלא תכרסם גם ביסודותיהן של אלו הגדולות, כי המחיר של הספר הדיגיטלי שואף לאפס, ושום רף תמחור מינימלי לא יכול להתחרות בזה.

ח"כ הורוביץ מתעלם מכמה סוגיות מרכזיות. נקודת המוצא שלו היא שיש להגן על הסופרים ולהציב מחיר מינימום לספר בשוק. בעידן ה-ווב 2 אנו עדים למיליוני אנשים שכותבים בבלוגים ובאתרים, מצלמים סרטונים ליו-טיוב, יוצרים מוסיקה ומשקיעים זמן עצום ביצירה שאינה לשם רווח כספי. גם סופרים רבים מעדיפים תפוצה רחבה על פני רווחים, ופרנסתם העיקרית היא מוניטין. ובשביל מוניטין כבר לא צריך את הוצאת הספרים - היום קוראים לזה אינדי.

דווקא הוא שמזוהה עם המגמה לאיכות הסביבה צריך לעודד את הספר הדיגיטלי שעתיד לצמצם את הדפוס. במקום להגן על הוצאות ספרים קטנות ועל סופרים, אנו צריכים לחשוב על טובת הסביבה והחברה, ולהבין שספר הוא לא בהכרח מוצר פיזי - ספר הוא בסך הכול צבר של רעיונות ומחשבות. רעיונות טובים לא מתמחרים ואפשר להעבירם במגוון דרכים. הספר האלקטרוני עתיד לשחרר את הספרים מכבליהם בדיוק כפי שקבצי MP3 שיחררו את המוסיקה מהפלסטיקה והקרטון והשאירו לנו את המהות. זה הזמן להוריד את הפרק הבא.

טור זה פורסם באתר NRGמעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב- NRGמעריב

תגובות

  • כנראה שאין מנוס אבל

    הספר לא יעלם לגמרי. הכוח שיש למילה מודפסת חזק פי כמה מהמילה האלקטרונית (עיין ערך עיתון מול אינטרנט) אבל גם זה לא העיקר. הנוכחות של המילה בתוך הספר, הממשות הכמעט פיזית שלה לא ניתנות לחיקוי דיגיטלי. גם לא תחושת העברת המשקל בין צדי הספר ככל שאתה מתקדם בו. גם הקפלים הקטנים שעשית בו. גם הכתמים של מה שאכלת בזמן שקראת כי פשוט לא יכולת להפסיק לקרוא. גם לא הריח של הדפים. גם לא הקדשה אישית מהכותב או ברכה שכתבה לך החברה. גם לא מקבץ שברירי הזיכרון שמעלה בך מבט בכריכה של הספר על כוננית הספרים. לא הכל טכנולוגיה. יש גם רגש. כזה שספר טוב גורם לך להרגיש ולהבין.

    גמזו, 15-06-2009 01:09

  • מי יציל את הספר שלי?

    בעידן שבו עדיין קיימת השמש והים כמנהגו כחול בקיץ, אני עדיין מעדיפה לקחת איתי ספר ריבועי ומלא בדפים, מאשר איזה מכשיר דיגיטלי שאאלץ לנקות אותו מהחול... נכון, אין מנוס מהתפתחויות דיגיטליות. אולם, יש בקריאת הספר מעבר לקבוצה של דפים שהורסים את הגלובוס. המדיום עצמו של הספר הוא חלק בלתי נפרד ממה שעושה את הקריאה לבעלת עוצמה וכוח. וכן, בעולם של מיליוני מילים דיגיטליות,לא תמיד חכמות, הספר נשאר פריט אינטיליגנטי שמעיד מעבר לקריאתו, ממש כמו סגנון לבוש, על אופיו של האדם או לפחות מה שהוא מעוניין שיחשב כאופיו. ואת זה,כרגע, לא נמצא בשום כלי טכנולוגי. כידוע לי, מרגע שיוצא ספר לאור, יש לו תקופה מאוד קצרה על מנת להביא את עצמו לרשימת רבי המכר. מדי שנה עשרות ספרים נעלמים להם בין מדפי החנויות, ולא זוכים בכלל להגיע למדפים. החנויות, כפי הנראה, בעלות מספר מדפים מוגבל, לכן לא מן הנמנע שעל כל ספר שמקבל מקום ראוי, עומדים עוד מספר אינטרסטים פחות ראויים.אולי, יש מקום להפנות את החלק הנסתר של הספרים לעולם הדיגיטלי, ממש כמו סרט שפוסח על האקרנים ומופץ ישירות בספריית הוידאו. כך או כך, אני תוהה מי יציל את הספר שלי? ומתי אני אסיים לקרוא את "אישה בורחת מבשורה". הרוחות מבשרות שכנראה אני אמשיך עם זה עד לעונת הרחצה הבאה.

    ינוביץ', 15-06-2009 02:26