מגזין

הכפתור האדום 2 – נקמת השיט

פרשת דודו טופז אינה מנקה את ידיהם של "פושעי התרבות" שהותקפו. לאביעד טובי יש את הפתרון למצב

מאת אביעד טובי. 12-06-2009

תגיות: אביעד טובי, דודו טופז

הכפתור האדום 2 – נקמת השיטצילום: יחצ

לאחר האירוע שבו הותקף מנכ"ל קשת אבי ניר בנובמבר האחרון, כשלאיש עוד לא היה קצה חוט באשר לזהות התוקפים והרקע למעשה ובמשטרה עוד אף אחד לא חשב אפילו בכיוון של דודו טופז, העליתי כאן את ההשערה (שבינתיים הפכה לתלושה ובלתי-רלוונטית בעליל) לפיה יתכן שהתקיפה בוצעה בידי אנשים אשר קצה נפשם בזבל שמייצרים ניר וחבריו בטלוויזיה עד כדי-כך, שדעתם נשתבשה עליהם והם החליטו לבצע פשע אלים. אני מודה שבאותו זמן גם אני, כמו רבים אחרים, לא הצלחתי להעלות על דעתי תסריט כה מופרך ודמיוני כמו זה שהתברר לבסוף כמציאות. ואף על פי כן, הגילוי האחרון כמו הפרשה כולה, אינם מנקים את ידיהם של אותם "פושעי תרבות", כפי שכינה אותם גדעון לוי, כהוא-זה. העובדה שהם חטפו מכות מאינפנטיל מזדקן שסובל משגעון גדלות חמור לא מחלישה אפילו במעט את העובדה שעדיין מגיע להם עונש מאתנו, הקהל.

נדמה שניתן להתייחס אל תקיפתם של שלושת אנשי הטלוויזיה כאל סכסוך "פנימי" בין פושעים, בדיוק כמו אל כל שאר הסכסוכים בין העבריינים בעולם התחתון (שהפכו בזמן האחרון לעניין קבוע כמעט בחדשות) בהבדל אחד: המעורבים כאן לא עונים על הפרופיל הסטראוטיפי המקובל של העבריין הישראלי. אבל חוץ מההבדל הקטן הזה, הסיפור נשאר אותו סיפור: פושע התרבות מס' 1, או אם תרצו - הסנדק של פשעי-התרבות בארץ - הבין שהדור הצעיר מצליח לרצוח את התרבות בצורה יעילה ואכזרית לא פחות ממנו בימיו הטובים. הוא חש כי בזמן האחרון איבד מכוחו ולכן יצא למסע נקמה במסגרת עולם הפשע-התרבותי שבו הוא חי, בניסיון לבצר את מעמדו ולהשיב את הכבוד האבוד, וכל זאת בדפוסים המוכרים שלפיהם פעל לכל אורך הופעותיו הטלוויזיוניות: צלילה אל תהומות חדשים של התבזות והתבהמות, הרחבת גבולות הוולגאריות והאלימות וקביעה חד-משמעית שהוא תמיד היה ולעולם יהיה הראשון להצליח לגרום לנו להרגיש כמו סוכריות על מקל שמוטות-לסת, שחוזרות וממלמלות בתמימות של ילדים "חשבנו שיותר גרוע מזה הוא כבר לא יכול להיות". כמובן, שהוא גם לא שכח לדאוג שכל ההפקה הזאת תימרח לנו על המסך באינטנסיביות כזאת, שלא תשאיר לנו שום נושא אחר לעסוק בו במשך היום - מס' 1 או לא? במקרה היו אלה פושעי התרבות מס' 2, 7 ו- 39 (כל אחד מוזמן לדרג אותם על-פי מיטב הבנתו) שנבחרו לקחת חלק במופע הטלוויזיוני הספציפי הזה ושעל חשבונם ישיב דון קורלאונה הפוסט-מודרני את תהילתו, אולם עד מהרה הם התעשתו והוכיחו שגם הם אינם דגי-רקק קטנים בעולם הפשע התרבותי ושבשום אופן לא יכנעו בקלות ויתנו למישהו אחר לנהל את העניינים.

מיד לאחר התקיפה הם "ניהלו" הפקת-נגד, גם היא על-פי הכללים הטלוויזיונים. ישנה תחושה שנולדה בעקבות השיח שהתפתח בעקבות הפרשה, כאילו הם ניצלו את היתרון שעומד לזכותם במעמד החדש כקורבנות כדי להפוך לקדושים מעונים, נשמות טהורות בעלות כוונות נאצלות, שמעתה יהיה קשה ביותר למתוח ביקורת כלשהי על התנהלותם הנלוזה כמעצבי תרבות וכקובעי סדר יום ציבורי. כעת, הם יודעים, כל מי שיעז להטיל בהם דופי יואשם מיד בהסתה ובמתן לגיטימציה לתקיפה, מה שעשוי להקל עליהם את מלאכת השכנוע הקשה, עליה הם עמלים יום ולילה ובה הם משקיעים את כל-כולם, במטרה להדביק אותנו למסך. התקיפה עשויה להפוך את הצפייה בערוץ 2 מהרגל מגונה מביש לאקט מחאה גאה שיוצר זיקה בין טלוויזיה מסחרית-בידורית לביסוס שלטון החוק. אפשר לדמיין כבר את הסיסמאות הנבובות (אך הקליטות): "כן לחופש הביטוי - לא לאלימות"; "ישראלי אמיתי צופה בריאליטי"; "ביקורת תרבות גוררת אלימות"; "יותר אח גדול = יותר דמוקרטיה"; "טופז הוא פרון, בובליל לשלטון".

עם זאת, לא נראה שבמלחמות הפנים האלה בין פושעי התרבות יש כדי להסתיר את העובדה שהם כולם כאלה במידה שווה, גם אם חלקם הגדול לא הספיק עדיין לתקוף פיזית את האחרים. זאת מפני שהתקיפה שלהם אותנו, הצופים, נמשכת כרגיל. לאחר תפיסתו של טופז אמר מנכ"ל קשת שהוקל לו. אפשר להאמין לו מפני שכל עוד לא נפתרה התעלומה היה עליו, גם אם לעולם לא יודה בכך, לשקול ברצינות את האפשרות לשנות משהו בהתנהלותו, אולי להפסיק לייצר את הזבל הטלויזיוני אליו הוא רגיל כל-כך ובו הוא מתמחה ולהתחיל לשבור את הראש ולחשוב על טלוויזיה שאיננה מבזה את הצופים. כלומר הוא יצטרך לעבוד ממש קשה כדי להתחיל לעשות טלוויזיה טובה (טפו!). אבל ברגע שהתברר שזה רק דודו, הוקל לו. רוצה לומר: אין מה לדאוג חברים, אזעקת שווא. היה איזה משברון קטן, אבל ניצחנו בגדול ועכשיו אפשר לחזור לשגרה ולהמשיך להטיל צואה בפרצופם של הצופים הנרצעים תוך ספירת השטרות בנחת, מבלי להיות מאויימים. דבר לא השתנה, המערכת פועלת כרגיל, באופן חלק וללא שום חריקות. איזו הקלה.

הפרשה ההזויה הזאת רק מוכיחה את נחיצותו של הכפתור האדום בשלט יותר מתמיד. הוא משמיד הכל ובבת-אחת: את התוקפים, את השולחים, את המתווכים, את הנתקפים, את מה שהם מייצרים, את החדשות שמדווחות עליהם, את הפרשנים שחופרים בהם, את הפסיכולוגים בגרוש שמנתחים כל גורנישט, את פושעי התרבות הנוספים שהיו על הכוונת. כולם-כולם נוטלים חלק בתקיפה הגדולה על העיניים והאזניים המסכנות שלנו ועל כולם אנחנו יכולים להנחית את פצצת האטום הפרטית של כל אחד מאתנו - כיבוי הפארסה הזאת אחת ולתמיד. בלי שום "צפייה ביקורתית" או "צפייה לצורך מחקר" או "צפייה כדי ללעוג לזה" או כל תירוץ פתטי אחר, שבסופו של דבר אינו נועד אלא להסוות את החולשה העלובה שבתמכרות לטלוויזיה ואת חוסר הרצון האמיתי להשתחרר. פשוט לכבות ולשכוח, להרוג את הסרט הטורקי הזה ולנוח. אולי רק כך יוקל סוף סוף גם לנו.

טור זה פורסם באתר NRGמעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב- NRGמעריב

תמונת לובי: shyb

תגובות

  • הטופז האחרון

    בסופו של יום שמו של טופז שוב מייצר את הלחמנייה החמה בטלוויזיה. האם זה לא מה שהוא רוצה מכתחילה? האם זה הנסיון שלו ליצור את תוכנית הריאלטי האולטיבמטיבית? האם נוכל לקבוע את גזר דינו ב-SMS?

    pantos, 12-06-2009 19:39

  • מסכימה עם הכל..חוץ מ...

    אכן כל הכתוב כאן נכון בצורה מזעזעת ואף מקוממת, רק יש לי בעיה עם הפסקה האחרונה...נכון שאפשר היום פשוט לכבות ולשכוח כביכול, אך זה כבר יותר מזה. היום וכנראה אף יותר מחר ימצא הפתרון ההולם לאותו כפתור אדום דרך עולם האינטרנט כאשר כל הגבולות יפרצו לבסוף וגם שם נהיה חייבים לצרוך כמות מסויימת מ"פרי יצירתם". זה מתחיל מפרסומות שאי אפשר להזיז וימשיך ב-רק מנכ"ל רשת, קשת ואחרים כמוהם יודעים מה.

    גבי:), 13-06-2009 13:13

  • שלוש נקודות = שלילה

    גבי, מי שכותב משפט אחד ובו מופיעות שש נקודות פיסוק איבד את זכותו לבקר את איכות הכתיבה של כל טקסט לשארית חייו.

    punkt, 14-06-2009 08:20

  • punkt

    כתבה ראויה, לגבי המעיר האחרון, מה זה משנה כמה נקודות פיסוק, תפסיק להתחסד ותתייחס לתוכן. "איבד את זכותו לבקר טקסט לשארית חייו", מי קבע? אתה ? מר עולם ? חבל שיש אנשים שנתפסים על הקטנות רק כדי להעיר ולא מסתכלים על התמונה הגדולה. תתבגר ותמשיך את מילות השיר של ארקדי דוכין מהשם שלי

    היו היה אחד, 14-06-2009 11:56