מגזין

פחות או יותר

לאלבומה העשירי של הדרה לוין - Too Much of A Good Thing, אפשר עדיין לקרוא חדש. מאור בוכניק מכבה את המציאות

מאת מאור בוכניק. 09-06-2009

תגיות: הדרה לוין ארדי

פחות או יותר עטיפת אלבום

"שכחתי לכבות לגמרי את המציאות, ולא הספקתי להדליק את אוּנת ההופעות שלי מלוא אונהּ. אסור לערבב בין שני החללים, בין שתי האוּנות. חוקים אחרים לחלוטין חלים בשני המקומות. הפעם עליתי להופעה בלי שהספקתי לעשות את הסוויצ'".

הוידוי הזה מעולם לא הולחן, אולי מפני שבמציאות של הדרה לוין ארדי, ישנן מספיק מילים שמוצאות את דרכן להיצרב על תקליטורי פלסטיק. גברת לוין, בעשור הרביעי לחייה, החלה את דרכה המוזיקלית, בלי הרבה רקע בתחום, לפני כעשר שנים, ומאז הוציאה תשעה אלבומים (כולל אלבומי אי.פי, סינגלים והוצאות מורחבות-מחודשות).

בסוף החורף האחרון, קווי תקשורת אלחוטיים קישרו שיחה בין שני מכרים ותיקים. כשהסתיימה השיחה, קבענו שאני מסיים את המילואים בדרום, ומגיע לבקר אצלה בקיבוץ. בתום אותו ביקור, היא שאלה כבדרך אגב, אם יש ברשותי כמה אלבומים של מוזיקה. כעבור שתי לחיצות על העכבר, עברו למחשב שלה כשלושים ג'יגה של מוזיקה, בלי למיין, בלי לסנן, בלי להיפרד לשלום. למחרת כשהתקשרה, התברר שכל ערימת הקבצים שלי, מגובה עכשיו גם על המחשב של השכן שלה. היא לא התעכבה על זה לשנייה, אני רק הרגשתי זול לכמה דקות, ומאז החלטתי שאני לא עושה את זה יותר לאחרים, ולא מעוניין שאחרים יעשו את זה לי. לא בהכרח שמה שבא בקלות הולך בקלות, אבל בהחלט יש פעמים בהם Less is more.

לאלבום העשירי של הדרה לוין, Too Much of A Good Thing, אפשר עדיין לקרוא חדש, רק שיהיה קשה לקרוא לו מינימליסטי. 23 הרצועות בהן מתפתחים סיפורים, בעיקר על עניינים שבינו לבינה, וקצת על מימוש ומישוש - בעיקר גורמות לך לרצות להאמין שמה שאתה שומע כרגע נקרא תשוקה ולא טרחנות.

לוין מודעת למסה שהיא משחררת, מבחינת כמות האלבומים והשירים. יש שמרימים גבה לפשר הכמות, חלקם נוטים לייחס זאת לתפקיד המפיק המוזיקלי, שלוין לוקחת על עצמה באלבום, בטענה שחלק מהקטעים יכלו להישאר בקלות מחוצה לו, וקטעים אחרים יכלו לזכות להידוק נוסף. לוין מבחינתה, עושה את מה שהיא אוהבת, וכותבת. וכותבת. אם הכתיבה עדיין הייתה מתבצעת היום עם פטיש ואיזמל, לאישה הזאת אולי היו זרועות של מתאגרף. "אני מודעת לגודש, למרות שבעיני אנשים משונים זו קללה, בעיני זו ברכה גדולה. העבודה שלי זה לכתוב שירים", אומרת לוין.

הקטע הראשון באלבום Love Unplugged נפתח עם קלידי פסנתר. המגרש הביתי של לוין שיודעת לשחק עליו, לא פחות משהיא יודעת לשחק עם מילים, ללהטט עם משפטים, לכדרר אותם בעברית ובעיקר באנגלית משופשפת. אולי כדי לכוון לחו"ל, אולי כחלק מחופש יצירתי, בו אין "אתה" ו"את", יש רק You. דווקא את השיר היחיד שנכתב בעברית, "מעולם לא אהבתי" - האחרון בדיסק הראשון (אלבום כפול) - בחרה לוין לכתוב ולשיר מעמדת גבר. בשמיעה ראשונה זה נשמע כמו אישה שיצאה בטיסה מביתה בכוכב נוגה, ונחתה בטעות במאדים. תושבי מאדים דווקא הבינו על מה היא מדברת: "ובאת כמו צמרת / כמו דוגמנית / כמו רוח שרבית אביכה. מרחוק עוד נראית הבטחה מתוקה / מקרוב כבר היית מביכה".

הקונטרה הנשית ממהרת להגיע, ופותחת את הדיסק השני עם הקטע Losing Your War, עם אותה מנגינה מהשיר שסוגר את דיסק הראשון. רק שהפעם בגרסת האנגלית. כאן, לוין חוזרת לכוכב שלה ולעמדת האישה, אבל גם קצת חוזרת על עצמה. לזכותה יאמר שקשה שלא לשים לב למקום החשוף, אליו לוין מאפשרת הצצה. ומגלה שמוזיקה תמיד תחזיר אותך בסוף הביתה לבד. אם מתעקשים להגדיר, אז נגיד שהסגנון הוא אר' נ' בי'. ובנימה סלחנית, נאמר שיש באלבום ג'אז וגם פופ. ובעיקר סגנון ייחודי של לוין, שפשוט נוצר מכורח הנסיבות. כך הסבירה את היחסים שלה עם הפסנתר בראיון שנתנה בעבר: "יד אחת מנגנת, יד שניייה יותר עילגת, ונוצר לי סוג של סגנון. גיליתי את זה כששמתי לב שכשמישהו אחר - פסנתרן נניח - מנגן שיר שלי, זה נשמע כל כך אחרת. לא יותר או פחות טוב, פשוט אחרת. ואז הבנתי שיש ממש גרוב וסאונד מסוים לנגינה שלי".

על עטיפת האלבום מפנה לוין את גבה, וצועדת על שביל עפר, עליו מונח פסנתר. גברת לוין יצאה אל הדרך לפני כ - 20 שנה, לניו יורק. שם התגוררה כשבע שנים ולמדה קולנוע. כששבה לארץ, בין היתר, ביימה מספר סרטים דוקומנטריים, פירסמה ספר שירים וכתבה ביקורת מוזיקה בעיתון "ירושלים". רק בשנת 99' פנתה לעשייה מוזיקלית, בעידודו של מוטי שהרבני, מנהלם דאז של נושאי המגבעת.

"טו מאצ' אוף א גוד ט'ינג". לפעמים הוא קצת יותר מדי. כשזה הופך לסמיך וצמיגי, זה דביק ומתוק מדי. לא צריך ללכת לשאול את פו הדב מה הוא חושב על מלכודות דבש. האלבום נסגר עם הקטע Handsome Boy, מהטובים באלבום, שנחתם במילים "לֶט גו, לֶט גו יור הארט, בייבּ". בינינו מותק, השעני לאחור, קחי לך את הזמן, סעי לאט, גם על האופניים. תני לי להתגעגע.

תל אביב: ראשון  21.6   בלבונטין 7 20:30 בדיוק - הדרה לוין ארדי

תגובות

  • כשמו כן הוא

    too much of a good thing..

    חזרזירונת, 09-06-2009 18:14