מגזין

הבשורה על פי דונובן: חלק חמישי ואחרון

למרות שלא הצליח לשחזר את תהילתו, נותר דונובן חלוץ בחיבור בין מוזיקת פולק למחאה ובעיצוב הסאונד הפסיכדלי. גיל מטוס מסיים את המסע בעקבות המוזיקאי הסקוטי הצבעוני

מאת גיל מטוס. 14-05-2009

תגיות: Donovan, Bob Dylan

הבשורה על פי דונובן: חלק חמישי ואחרוןצילום: רשמי

שנות השישים הסתיימו וכמו כל סיפור של רוק'נרול הסיפור שלנו לא מושלם עד שאין בו משבר במקרה הטוב, או מוות במקרה היותר טוב. במקרה הזה נסתפק בטוב, כי יחסית לאייקונים רבים שנכנסו להיכל התהילה, נראה שלמרות שדונובן במידה רבה ניסה לברוח מהמציאות, הוא גם תמיד היה מחובר אליה.

בתחילת שנות ה- 70 דונובן נפרד מהמפיק מיקי מוסט ובמהלכו של סיבוב הופעות עולמי הגיע לנקודת האל חזור. בהופעות הראשונות שלו הוא נשמע ממש רע, לא מפוקס ולא מכוון, ולכן החליט לבטל את סיבוב ההופעות באמצע ולספוג את העלויות והביקורות שהיו כרוכות בכך.

האלבום Open Road שראה אור ב- 1970 שבר את רצף אלבומיו המעולים שיצאו בזה אחר זה מאמצע שנות ה- 60 ו- Riki Tiki Tavi היה השיר הקומוניקטיבי היחיד שניתן למצוא בו. דונובן, שהפיק את האלבום בעצמו, לא הצליח להוציא את מה שמיקי מוסט הוציא ממנו, ואולי גם לא רצה. זה אלבום שונה לגמרי, בסגנון רוק קלטי, של זמר שהחליט להיעלם מאור הזרקורים ולהמשיך ליצור בדרכו שלו.

באותה תקופה הוא נישא ללינדה לורנס שהייתה חברתו ב- 1965, ממש בתחילת דרכו, עוד כשהיה זמר צעיר ותמים. במשך שנות התהילה שלו גם היא חיפשה את עצמה בעיקר בקליפורניה ואף הייתה חברתו של בריאן ג'ונס מ"הרולינג סטונס". דונובן תיקשר איתה דרך שיריו וכנגד כל החוקים של עסקי השעשועים בכלל ושל שנות ה- 60 הפרועות בפרט הם חזרו זה לזו, נישאו והביאו לעולם שתי בנות. כשנשאל על כך הוא השיב שהם שרדו את אותן השנים רק בגלל שלא היו בהן ביחד.

אוהב את החולצה שלו

בזמן הריונה הראשון, הוא החל לעבוד על אלבום ילדים. למעשה, ניתן לטעון שהמוסיקה שלו תמיד כיוונה לשם; הלחנים הפשוטים, העיבודים הצבעונים והטקסטים התמימים בהחלט מתאימים לילדים. וכבר ב -1967 כשהוציא את האלבום הכפול  A Gift from a Flower to a Garden חציו השני שנקרא For Little One הוקדש לילדים.

האלבום הכפול H.M.S. Donovan ראה אור ב- 1971 וכלל עיבודים מגוונים לשירי ילדים ומוזיקה שכתב לשיריו של קרול לואיס: "סוס הים והנגר" ו- "ג'ברווקי". למרות שמדובר באלבום מעניין מאוד, הוא מעולם לא הצליח כפי שציפה, בעיקר בגלל שיצא רק באנגליה. ב- 2002 הוא שיחרר אלבום ילדים נוסף שכלל בין היתר עיבודים חדשים לכמה משיריו המפורסמים: Colours, Happiness Runs ו- I Love My Shirt.

דונובן ולינדה החליטו שאנגליה היא לא המקום המתאים לגדל את ילדיהם ובתחילת שנות ה- 70 עברו ל- Joshua Tree שבקליפורניה. בלילות המדבר האמריקאי הרחוק והמבודד המשיך דונובן ליצור כשהוא מושפע מחלוץ הקאנטרי-רוק גראהם פרסונס וממוזיקאים נוספים שנמשכו לקסמו של המדבר והגיעו לאזור לחפש את עצמם ולקחת פסק זמן מהמרוץ.

האלבום Cosmic Wheels שיצא ב- 1973, הפעם בהפקתו של מיקי מוסט, מאגד השפעות של קאנטרי ובלוז לצד הגלאם רוק שתפס תאוצה בבריטניה. שירים כמו: Earth Sign Man, Wild Witch Lady,The Intergalactic Laxative ובמיוחד שיר הנושא שהפך ללהיט, הושפעו מעיסוקיה של לינדה באסטרולוגיה ובקלפי טארות. אולם, בסופו של דבר, גם האלבום הזה לא הצליח להגיע לרף הגבוה של אלבומיו הקודמים.

החלילן המנומר

דונובן ממשיך להוציא אלבומים עד לימינו כשאחדים מהם אף יצאו רק בגרמניה ובצרפת. רובם ככולם לא זכו להצלחה והם קשים לעיכול. למרות שלא הצליח לשחזר את הצלחתו, הוא לא הפסיק ליצור ועשה זאת בדרכו כשבאולפן הוא מחפש את עצמו מחדש ועל הבמה הוא חי את דונובן של העשור הראשון, דונובן שהקהל מכיר ורוצה.

לצד אלבומיו הכושלים הוא גילה עניין רב במדיום הקולנועי וכתב שני פסי קול לסרטים The Pied Piper ו- Brother Sun, Sister Moon סרטו של הבמאי האיטלקי פרנקו זפירלי. בשנת 2004 הוא הוציא את Sixty Four שמכיל הקלטות דמו מ-1964 לשירי פולק של טים הרדין, באפי סיינט מרי ואחרים לצד שירים שלו, והחזיר את המאזינים לתקופתו הפולקית כטרובדור.

למרות שלא הצליח לשחזר את התהילה של שנות ה- 60 דונובן הוא ללא ספק אחד האמנים החשובים והמשפיעים באותן השנים והשפעתו הבלתי מעורערת ניכרת אצל אמנים רבים שפעלו לצידו והוזכרו כאן כמו: "הביטלס", ג'ימי פייג', "ג'פרסון אירפליין", "דיפ פרפל", "אלמאן ברדרס בנד", "גרייטפול דד", אל קופר וסטפן סטילס, "מתבודדי הרמן", ג'ואן באז ורבים אחרים.

באוטוביוגרפיה שלו הוא הצהיר שבוב דילן כותב טקסטים טובים ממנו, אך מבחינה מוזיקלית הוא הרבה יותר אקספרימנטאלי. ואכן הקריירה הארוכה והצבעונית שלו מוכיחה זאת ומעידה על פתיחותו המוזיקלית ועל היותו חלוץ בחיבור בין מוזיקת פולק ומחאה לפופ וחלוץ בעיצוב הסאונד הפסיכדלי ובשילוב של אלמנטים מהמזרח במוזיקה המערבית.

הוא מעולם לא זכה להכרה שבאמת מגיעה לו מההמונים ותמיד היה בצל של מישהו אחר. בצילו של דילן, בצל הפרובוקציות של "הביטלס" וגם בצילן של שנות ה- 60. אך בקרב מוזיקאים רבים אין וויכוח: דונובן הוא אחד מהלינקים החשובים והמשפיעים ביותר ורבים מהם שמוקירים לו כבוד מכנים אותו The Phenomenal Donovan.

קישורים נוספים לקינוח:

- דונובן מתארח בתוכנית של הזמרת Bobbie Gentry  - ג'ואן באאז, מימי פארינה וגו'די קולינס מבצעות את Legend of a Girl Child Linda - דונובן בביצוע נדיר ל- Guinevere מתוך תוכניתו של פיט סיגר - דונובן וננה מושקורי שרים את Colours ב- 1973 - ביצוע ל- You'll Need Somebody on Your Bond ו- Catch the Wind מ- 1965

***

לקריאה נוספת: - הבשורה על פי דונובן: חלק ראשון - הבשורה על פי דונובן: חלק שני- הבשורה על פי דונובן: חלק שלישי- הבשורה על פי דונובן: חלק רביעי

טור זה פורסם באתר NRGמעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב- NRGמעריב

תגובות

  • סוף טוב הכל טוב?

    "It's Better to burn out, than to fade away." האמנם? ? ?

    דקסטר בוכניק, 15-05-2009 01:47

  • קצת מצטערת שנגמר...

    סדרה נהדרת אל תפסיק לכתוב לעולם

    אני, 16-05-2009 22:57