מגזין

Home is Where The Art is

הפרויקט "ארטביט" על כפל משמעויותיו טווה משולש זהב; אורגיה מעוררת חושים בין צלילים, צבעים ומילים. שרין לוי החסירה פעימה

מאת שרין לוי. 11-05-2009

תגיות: Artbeat

Home is Where The Art isהג'נדרס - צילום: אדם שולמן

"Home is Where The Art is" היה המשפט האסוציאטיבי הראשון שעלה במוחי כשעיניי צדו על גב העלון את שמו של הפרויקט החלוצי-שיתופי הראשון מסוגו, "ארטביט", המורכב מפסיפס מרתק של מגוון מוזיקאים, צלמים וכותבי מוזיקה. אני אוהבת את זה, כשמילים נכתבות שונה אך הגייתן דומה, כמו במילים Heart ו- Art, או כמו במילים כפל וקפל. טווה, תבע וטבע. אתה ועתה. אני אוהבת כשכוחות נאגדים, מעצמם - כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם - משתפים פעולה ויוצרים יחד משהו שהוא גדול יותר, ולא רק מסך המרכיבים, גדול יותר מהדבר עצמו.

"ארטביט" על כפל משמעויותיו טווה משולש זהב; אורגיה מעוררת חושים בין צלילים, צבעים ומילים. אוצרות הפרויקט - נאטישה שפנר ונועה מגר - קטפו את פירות יצירותיהם של כחמישים האמנים שנטלו חלק, יד, נשמה, באירוע המבורך הזה שמטרתו כה מתבקשת בחשיבותה: קידום היצירה העצמאית הישראלית וכל מה שחג סביבה. זה מקסים בעיניי. אמרתי את זה כבר.

מופע פותח: עינב ג'קסון כהן והפסנתר. לומר את האמת, על אף ששמעתי את שמה אינספור פעמים - אם אדייק, הוזמנתי פייסבוקית להופעותיה, כמה וכמה פעמים - זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את קולה ואת נעימתו של פסנתרה. תראו איך הכל מתקשר; יש לזה הסבר מדויק במילים הסוחפות של גון בן ארי "כהן נופלת בין צמרות המועדונים בתל-אביב כבר כמה שנים - גם בחלק מהתמונות כאן היא נמצאת במצב תמידי של נפילה - היא נופלת בשקט, מערכת עצבים חשופה לחלוטין המתנהלת מתחת לאפרו שלה, מתחת לאף שלכם". אני נזרקת לנטייה רווחת ואנושית כל כך: לפעמים, דווקא דברים שנמצאים מתחת לאף שלנו, אנחנו מפספסים. למה בעצם? אולי כי אנחנו חושבים שלחפש רחוק במקום להסתכל קרוב יניב לנו תוצאה טובה יותר. ואכן, מחשבה זו מתבדה אל מול מבחן המציאות, במציאה.

בין הופעה אחת למשניה נדב - So Up to Now - רביד, אייש את עמדת הניגון. עבור האורחים היו אלו מרווחי הזמן המתאימים ביותר לשיטוט בין קיר לקיר, להתרשמות מהצילומים, לטעימה מהמילים. כשבאוויר עוד נתלים הצלילים, קצב הלב פעם בארטביטים הטבעיים.

אייזנוומאן עלתה אסופת שיער ובחולצה משובצת לכבד את האורחים. הגיטרה הייתה כמו הסל שלה והשירים היו המתאבנים. כשביצעה את הקאבר שהרס לי את הבריאות ל - Never Be The Same Again של מלאני סי, נזכרתי שחתמתי את הסיקור הופעה האחרון שלה עם בקשה: "בפעם הבאה: תמר, תעשי לי קאבר". כך הסתבר לי שלא רק שהיא לקחה את זה לתשומת ליבה, היא גם קיימה. איך כתב יהודה שוחט "מיתרים. חדווה. נקרעים. יצירה. עברית. אנגלית. אייזנמן. חלוצה". מילה שלי: גדולה. מילה נוספת מיותרת.

הבאות בתור עלו שתי הדיוות הבלתי מעורערות שעושות רק שם טוב למין הנשי והרבה טוב למין הגברי: אונילי ומרינה מקסימיליאן בלומין, הרימו את האווירה לאוויר ואם אפשר היה לסחוט מיץ סקס מהשואו שלהן שנתן בראש ובעכוז, זה היה מרווה את צימאונם לא רק של הגברים במליאה, גם של הנשים שנכחו. מבטיחה. בקיצור, שיתוף פעולה יוצא מן הכלל. ביצועים קאטינג-אג'ים ללהיטים הלהטוטניים מבית היוצר של האחת, אונילי.

גם "פאניק אנסמבל" כיבדו בדז'סטיפים המוכרים ממבשלתם וחתמו את הערב הזה באלגנטיות האירופאית המאפיינת אותם.

הנכתב לעיל סקר את ערב הפתיחה בלבד. ברביעי הקרוב יתקיים ערב הסגירה של התערוכה. ועד אז, תחשבו על זה: אולי במקום שבו הארט והביט נפגשים תרגישו הכי בבית? אם התשובה שלכם לשאלה הזו היא "כן", אז אני אומרת שתבואו.

 תמונת לובי: איטליז - צלם לירון אראל

תגובות

  • יופי של סיקור

    פרלה, 12-05-2009 14:35

  • מוזיקאים מוכשרים אבל הפקה כושלת

    עם כל האהבה שלי לכל המוזיקאים במקום, ההפקה בעיני היתה סטודנטיאלית עם צילומים ברמה בינונית ומטה, וטקסטים (בלתי ניתנים לקריאה בפונט 11) סתמיים. המוזיקאים נאלצו להאבק בקהל שהיה עסוק במינגלינג של פתיחה. שלא לדבר על עשן הסיגריות שהזכיר את הלוגוס של שנות ה-90.

    יעל, 12-05-2009 16:56

  • ערב הסגירה אתמול

    מדובר באירוע מבורך וחשוב וצריך לעודד את המארגנים לעוד הרבה כאלה! כל הכבוד וישר כח! אכן פונט היה קטן מדי אכן יותר מדי עשן מחירי משקאות גבוהים מאוד המוזיקה בקטעי המעבר בווליום גבוה מיד, לא נתנה לאנשים להתרענן ולדבר בין ההופעות

    פ.ב, 14-05-2009 13:55

  • מה עם קטלוגים?

    ומה עם קטלוגים שהיה אפשר לקחת ולקרוא את הטקסטים שם?

    נ, 19-05-2009 16:05