מגזין

ישראל 70. חלק א'

פסיכדליה עברית, מכירת חשיש ברחובות קטמנדו, שירים מחאתיים שנאסרו לשידור ברדיו, וטירוף. המון טירוף. אסף קפלן על "חנטריש 3ורבע" של דני בן ישראל

מאת אסף קפלן. 08-05-2009

תגיות: אלבומים, דני בן ישראל

ישראל 70. חלק א' חנטריש שלוש ורבע - עטיפת האלבום

מדינת ישראל אמצע/סוף שנות ה-60 . גיבורי הלהקות הצבאיות מתחילים לנזול החוצה לאוזניים שלנו. ואט אט הם מתחילים לעצב וליצור את הסאונד של הרוק'נרול הישראלי. בין כל המוסיקאים הנהדרים הללו ישנו אחד יוצא דופן שהחליט לסלול דרך מעניינת ומוטרפת משלו.

דני בן- ישראל יוצא להקת פיקוד צפון, שר בין היתר את "נר בחלונך", "לוס פיקודס צפונס" והלהיט "כוכב הצפון". בתחילת הדרך, הבחור הצעיר עדיין הלך בתלם ובשנת -1966  הוא הוציא את תקליט הסולו הראשון שלו והשתתף בהקלטות לאלבומים של שירי הסרטים "צלילי המוסיקה" ו"מרי פופינס" בתרגום לעברית.

לאחר שניגן תקופה באירופה הוא שב לארץ, וכשבדמו עוד זורם דם היפי הוא חובר ללהקת "הבמה החשמלית" ויחד איתם הוא מוציא את התקליט הפסיכדלי המהפכני  והמבריק, "חנטריש 3 ורבע". במקביל לאלבום זה מקליט בן -ישראל את "הקלטות קטמנדו הגנוזות" אליהם נגיע בהמשך. 

להקת הקצב - "הבמה החשמלית" בהנהגתו של שלמה מזרחי מי שכונה "ג'ימי הנדריקס הישראלי" פעלה באותם ימים בירושלים. חברי הבמה החשמלית שגם לה סיפור מעניין וגם קצת עצוב משלה (הם לא הוציאו אף אלבום), פעלה בגלגולים שונים בשנים 1968- 1971.

בדומה לבן -ישראל גם  למר מזרחי לא חסרה חוצפה  מרדנית. ב-1968 הוא ניגן את "ירושלים של זהב" בדיסטורשן ובעט בכיפת הפטריוטיות הזהובה. וזה קרה עוד לפני שהנדריקס עשה שמות בהמנון האמריקני כשחתם את פסטיבל וודסטוק.

המפגש הניסוני והמעניין בין הסאונד הווירטואוזי של  שלמה מזרחי וחברי הבמה החשמלית לבין הכתיבה, העיבוד והלחן של בן ישראל הולידו את "חנטריש". אבל מאיזושהי סיבה על עטיפת התקליט המקורית חברי הלהקה לא זכו לקרדיטים.

צלילים מהולים בעשן חשיש 

התקליט עצמו הוקלט מאפריל 68 ועד מאי 69. ועד היום לא כל כך ברור האם חברי הבמה ניגנו בכל השירים, מה שבטוח זה שכשתשמעו את הריפים מפוצצים לכם את האוזניים תדעו שזה שלמה מזרחי.

כשיצא האלבום בשנת 1970 הוא נאסר לשידור ברדיו שם פשוט לא ידעו לא איך לאכול אותו. האלבום  כשל מבחינה מסחרית והדפסתו הופסקה. בשנת 2002, האלבום יצא מחדש על ידי חברת התקליטים הישראלית  Mio. ובשיתוף פעולה  עם הלייבל הגרמני World In Sound הוא גם יצא על ויניל.   

לפני שאני אתחיל בפירוק הגורמים של חנטריש , הרשו לי להפנות את תשומת אוזניכם לקונטרסט המעניין בין קול "הזמר הצבאי" של בן ישראל והדרך בה הוא מגיש את השירים, לבין האווירה הפסיכית שהוא יוצר, מה שלעניות דעתי גורם לעיצוב הסאונד הכיפי של האלבום הזה.

החופש היצירתי ש בן -ישראל קיבל כאן הוא מה שמרכיב את התמהיל המטורלל הזה שנקרא "חנטריש". שמונה שירים והמון מילים יש באלבום הזה. צחוק, צעקות ולחישות, הטפת מוסר, טייפ לופס, קצת חיפוש עצמי, מלמולים, אפקטים, צלילים מהולים בעשן חשיש, פאז גיטאר, כיף, רעש, חופש, סוריאליזם ובחור סכיזופרני ששמו אוציק פחנוציק.  

ניחוחות הטירוף והפסיכדליה עולים כבר מסאונד הגיטרה הראשון. הקטע שפותח את האלבום "שיר אחר" מבשר את המתווה הכללי של מה שהולך לקרות בהמשך. מרד, תהייה קיומית ובעיקר רצון לעשות את זה שונה. כבר בתחילתו בן- ישראל  פורק  במילותיו את המטען הראשון: "שיר רציתי לשיר לי, שיר בלי מוסר שיר בלי השכל, שיר בלי שפה".  

 

מכאן אנחנו כבר מרחפים למדינה הזויה פרי מוחו הקודר של בן ישראל ול"מלחמתו הסכיזופרנית של אוציק פחנוציק בכסאון רודנובסקי". במדינת קרמישה בורלינגה מתרחשת לה מלחמה פסיכולוגית, מנטאלית וצבעונית. שלטונו של הרודן כסאון רודונבסקי המנסה בכל כוחו לחסל את תמימות שנות ה-60 הפרחונית. הרודן המניאק מתנגד למגודלי השיער היחפים ושולח את צבאו קצרי השיער לשלוח חיצי שנאה בגיבורנו אוציק (בדיוק בשורה זו מושמעים אפקטים מגניבים של יריות כאילו לקחו אותם מאיזה מערבון או סרט מצויר).  אך אוציק פחנוציק, כמו נאחז לרגע בהזיית "הטיפה על הלשון, האוחזת בו", מחבק את עליזה, מלטף את אוזניו של הארנב הלבן ובכוח המחשבה בלבד הופך את הכול לשדה פרחים צבעוני.

הדינמיות בקולו של בן ישראל והשירה הכפולה המגיעה בדיליי מביאה שני דברים מאוד חשובים למאבק הזה. ראשית, היא ממחישה את הדמויות ומראה את הניגודיות ביניהן. שנית, היא לוקחת את הסיפור בין אם נרצה או לא למציאות המלחמתית שלנו שלצערנו היא עדיין רלוונטית. קול המחאה הברור כאן נגד הממסד הצבאי, מקפיץ למוחי את עשן הצלילים של להקת "זינגלה" שהוציאו את המאסטרפיס שלהם Peace ב-77 ונלחמו גם הם בדרכם, דרך המוסיקה.

לפני שאספר על הקטע הבא אציין שאורכו הוא 9 דקות. דבר שלא היה מקובל בנוף המוסיקה הישראלית דאז. בג'אם  המרתק  של "בנדום כל המסיבות" מכה בנו בן ישראל, תהיות פילוסופית, "אתה נלחם במוות? מחפש אלוהים חיים?". ביקורת עצמית- "אתה יכול לא לישון ולהבטיח לעצמך גיגית ... לא, עוד הפעם". גיטרות מבריקות וכנות ושיקוף תל אביבי שמאוד דומה למה שמתרחש בבירת החטאים הבוהמיינית עד היום.

אווירת הצלילים כאן מזכירה לי את הסאונד הפסיכדלי של סן פרנסיסקו ושות' והטפת המוסר של ג'ים מוריסון. אז "בנדום כל המסיבות שהכיוף נגמר מה אתה עושה"? הממתק הבא שלדעתי היה יוצא גם כסינגל לרדיו אם התקליט לא היה נאסר לשידור, הוא ללא ספק, "כפרה". איזה בררה! איזה חנטריש! הו, כפרה - די כבר עם חשיש! אחלה רוק'נרול ואחלה קצב. וסוף צד א'.

הריקוד השאמאני מתחיל

 

הקטע המלודי "ואם" שפותח את צידו השני של האלבום, מהווה מעין אתנחתא מוזיקלית. בשיר זה ניתן להבחין בקלות בסגנון השירה שציינתי לעיל. המילים לא כל כך אופטימיות וכל רצונו של המשורר הוא לרחף בחלל. המפוחית נכנסת ומספרת את סיפורו של "דני בוטל נק", שהיה מחלק בקבוקים המכילים חומרים כאלה ואחרים לעובר ושב. עד שיום אחד, קיבל טיפים מאחד שהמליץ לו לעלות על דרך הישר, אך דני בשלו אמר ברגשות מעורבים שאת החופש הוא עושה כל החיים ולימים הוא התעשר ממכירת הבקבוקים.

אם עד עכשיו באופן טבעי , הדיסק ריחף בין גבולות המימד המציאותי לזה שכבר מתחיל לשדר אותות בלתי שפויים בעליל. הרי שבשיר "ישראל 70" האוונגרד, הפסיכיות והמורכבות שלו, הולכים כמה צעדים קדימה. אם יש קטע פסיכדלי שהיה צריך לייצג את ישראל בתחרות מצעד פסיכדלי כלשהו, הרי שתשע הדקות של "ישראל 70" זו נציגות ציונית ראויה בהחלט.

הריקוד השאמאני מתחיל לאט, צעקות ומלמולים ברקע , צלילים של גיטרה אקוסטית וחשמלית מערבלים את המוח. וקולו הענוג של יוסי בנאי מקריא את שיר המעלות מסומפל לתוך ההמולה. (דוד המלך מתהפך בקברו או שמא היה שש כאן לתרום מכינורו). הלופ ממשיך ואיתו הסמפולים, הצהרת האו"ם מכ"ט בנובמבר, הכרזת העצמאות ורחשים אחרים מתערבבים עם משפטיו התמוהים של בן ישראל. ביאליק ,טשרניחובסקי, הרצל  ורש"י. יושבים, מתדיינים, צוחקים ומעשנים, המוח מתפוצץ. ובמילות המשורר טריפי לאללה.

גם השיר האחרון שחותם את הניסוי החנטרישי והמופרע הזה - "למה לא", אינו מניח את הדעת. המאסיביות של הגיטרות האקוסטיות, צמד המילים הברורות והיחידות  "למה לא", משפטים הנבלעים ברקע ונשמעים כספק ג'יבריש ספק איזה שפה מזרח אירופאית. כל אלה משאירים  את המאזין מבולבל, חושב, מרוצה ומחויך אבל בעיקר עמוס במנה גדושה של טירוף ארצישראלי אותנטי שחיפש משמעות בזמן אמת. משמעות שקיבלה את ההד שלה על כל גווניה כ-30 שנים מאוחר יותר.

טור זה פורסם באתר NRGמעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב- NRGמעריב

תמונת לובי: דני בן-ישראל

תגובות

  • השיר למה לא - השפה של השיר

    השיר למה לא הוא לא בשפת הג'יבריש ולא בשפה מזרח אירופאית כלשהי. מדובר בשפה הארמית!

    דניאל, 20-05-2009 00:45

  • תודה דניאל על ההערה

    עדיין קשה מאוד להבין באיזה שפה זה ובהתחשב בכך שלדיסק לא מצורפת המילים של השירים לא קל להבין זאת.

    אסף קפלן, 20-05-2009 22:13