מגזין

מי מפחד ממעבר דירה?

לארה וולמן ובן זוגה החליטו לעבור דירה ודווקא בזמן סמסטר. התלאות במירוץ לחוזה המיוחל מובאות בפניכם

מאת לארה וולמן. 30-04-2009
מי מפחד ממעבר דירה?Photo By: Lisa Golden

הפור נפל והוכרע כי חבר שלי שהתגורר בחיפה בשל לימודים בטכניון שגידלו לו אונה נוספת, ולי גרמו לעבור כל קורס מתמטי בתואר, יעבור למרכז. כל שנותר לנו היה לחפש דירה. נשמע קל. רק ש... החוזה שלי עדיין לא תם והייתי צריכה למצוא מישהו שיחליף אותי במשכני הנוכחי.

אצתי רצתי ופתחתי את ההומלס והיד2 ופרסמתי מודעה. פרסמתי תמונות של הנכס וערכתי בפוטושופ, ולא חסכתי בסופרלטיבים למיקום המצוין (והמשעמם- מול קניון רמת אביב), לחניה בשפע (ארבעים דקות הליכה מהבית),להיות הדירה מרווחת (20 מ"ר), לשותף המתחשב (די ג'יי חתונות סוג ז' שגולש לי על ה wireless) ולבעל הבית החביב (שייצלה בגיהינום בלי אף בתולה).

כנראה שאלוהי הלוחות פעלו כנגדי, כי למרות ששילמתי מהוני הצנוע בעבור מודעה "חמה" וההרשמה התריעה כי הפלאפון שלי לא יפסיק לצלצל- הקו נדם. כעבור שבוע התחילו הטלפונים וצלצלו תימהוניים למכביר וגברים לרוב אף כי בגוף המודעות צוין במפורש כי דרושה שוכרת בלבד כיוון שבעל הבית טוען שנשים אחראיות ונקיות יותר. נשים אגב, גם לא מאוננות לעולם.

אחרי שרעננתי את המודעה שישים פעם ביום נוכחתי שוב לדעת כמיטב המסורת הפולנית כי "ההתמדה משתלמת" ופתחתי תחנת רכבת פרטית משלי בדירה. אחרי שלל כוסות קפה לדיירות פוטנציאליות שפגשו את השותף התפלץ וברחו כל עוד נפשן בן, היא נכנסה. ישר ידעתי שזו היא. עובדת סוציאלית שזקוקה לשותף מקרה סעד , ותשמח עבור המחיר ההגיוני (שתשלם מכיסה) לקבל את התכשיט על כל חבילות הספורט בילט אין בטלוויזיה, ולצאת עימו למסע מגורים פלוס שיקום.

כל הערים אותו דבר

אחרי שהסוציאלית כמעט פוצצה את החוזה חמש פעמים, היא חתמה- ואני והרכש התפננו לחיפוש נדל"ן לעצמנו. כיוון ששנינו בורגנים נהנתנים שזקוקים ללא פחות מ- 80 מטרים רבועים למחיה סבירה תל אביב ירדה מהפרק די מהר. וזאת, כיוון שעבור כ4000 ₪ נוכל לקבל קליניקת "עיסוי מקצועי" במתחם התחנה המרכזית במקרה הטוב, ובמקרה הרע דירת חדר וחצי בבן יהודה פלוס עכברים בחדר מדרגות.

התחלנו לבדוק אופציות בתל אביב רבתי ונוכחנו לדעת כי ברמת גן וגבעתיים בעבור מעות המלצרות שלנו נוכל לשכור מציאה. מדהים לגלות שבשתי ערים הצמודות כל כך לתל אביב עד כי לעיתים כלל לא ניתן לדעת אם אתה בעיר החטאים או באחת משכנותיה, המחירים צונחים בקצב הנדסי.

וכך התחלנו במסע השכנוע העצמי  בעל המוטו "כל הערים אותו דבר" ,ופצחנו באידיליית ה"ללא גבולות" האירופית. קבענו לתקתק את זה מהר לראות ולחתום, אבל אלוהי הנדל"ן חשבו אחרת. ראינו עשרים דירות ביומיים עד כי נהייתה לנו עיסת נכסים במוח. באחת הדירות התאהבנו. אז נכון שהיא הייתה ישנה אבל הטאץ' האמנותי והפרקט עשו את שלהם. חדר המדרגות לא בייש את הברונקס אבל מצד שני קצת חלונות שבורים לא הרגו עוד אף אחד ובעלת הדירה שנקינאית בשנות השלושים לחייה נראתה לנו ליברלית ונוחה להסתדר.

ביקשנו שתשלח לנו את החוזה. קראנו אותו וגילינו כי היא רוצה שלושה חודשים שכר דירה במזומן, פלוס עוד 12 צ'קים על שאר השנה ששניים מהם (השניים אקסטרה ששולמו מראש) יוחזרו באם היינו "ילדים טובים" ולא הפכנו את הדירה לפורגטוריום. בנוסף,רצתה הליברלית שטר חוב של כ10,000 ₪, 2 ערבים לשביעות רצונה וצ'ק ביטחון פתוח.

ביקשנו הקלה לאחר התייעצות עם המבוגר האחראי שלנו- אחד ההורים. צ'ק ביטחון אמנם נפוץ מאוד במעמד חתימת הדירה אולם הוא פצצה מתקתקת המעניקה כוח אדיר למשכיר ומשאירה אותך כשוכר חסר הגנה. אם היא מאבדת את הצ'ק ואחר מפקיד אותו- לך תגיש תלונה במשטרה (על כל המשתמע). אם היא נקלעה לחובות והוכרזה כפושטת רגל- נלקחים כל נכסיה לרבות הצ'ק בחתימת ידך. אם הדירה לא פונתה לשביעות רצונה היא יכולה ללא התראה להפקידו. אם היא קמה על רגל שמאל ובא לה וויקנד בברצלונה- היא כבר תמצא תירוץ בגינו אתה שוכר נפשע. כל אלו תרחישים לא רווחים בוודאי, אבל המבוגר האחראי ששכרנו את שירותיו הזכיר לנו מה מרפי היה אומר על זה.

פרס ניחומים

אמרנו לליברלית טלפונית שיש לנו מספר שינויים שאנחנו רוצים להכניס בחוזה, היא אמרה שנשב לחתום ונגיע לעמק השווה. גררנו עימנו את הורי הרכש ושמנו פעמינו במטרה עליונה- להיות חמודים ולחתום. הליברלית הגיעה מלווה ברכש משלה- בת זוגה שמהר מאוד גילינו כי היא הלובשת את המכנסיים בבית. כל בקשה שלנו נקלה בסירוב. רצינו לתת צ'קים חצי- חצי, אולם הן סרבו בטענה ההגיונית כי הן מוכנות לחתים על החוזה רק את חבר שלי. הוא גבר הרי (גברים כידוע הם המפרנסים היחידים) לא עזר להזכיר להן שהן שתי מפרנסות נקבות וכי ספרים על התיאוריה הקווירית נחים להם בספרייתן.

הצענו להשאיר את צ'ק הביטחון אצל נאמן עו"ד- הן לא הסכימו לשלם בעבור שכר טרחה. הצענו לשלם על שכר טרחה בעצמנו- הן הזדעקו שאם כך אז הוא יעבוד עבורנו וזכויותיה עתידים להירמס. אחרי שבת הזוג תארה תרחישים כמו שריפה כוללת, פיצוץ הפרקט, אי תשלום חשבונות משך שנה שלמה וכינתה את אביו של החבר שלי "שחצן ואידיוט" ואמרה שהכי חשוב לה האמון, יצאנו עם זנב מקופל בין הרגליים ותחושה כי מעמד חתימת חוזה היא מאורע משפיל מאין כמוהו.

כמו חתלתולים עזובים אין חפץ בהם, לקחו אותנו ההורים לפרס ניחומים לאכול גלידה ולהגיד שיהיה בסדר ולהיות סבלניים. היינו כל כך סבלניים עד שכבר שעה אחרי שטעמה המריר של הגלידה יבש על שפתנו והסתערנו על ההומלס שוב.

הפעם קריטריון נוסף התווסף לסל הדרישות שלנו- בעל בית נורמאלי. הדירה הבאה בתור הייתה ריקה לחלוטין אבל מקסימה ובעלת הדירה היא אישה רוחנית מאוד. היא גילתה לנו כממתיקת סוד שיש אנרגיות קופידוניות בדירה וכי כל מי שנכנס אליה עתיד להתחתן. תאוות השדכנות הזו מסתבר מאפיינת את כל בעלות הדירה ממין נקבה כך גילינו בהמשך.

שכר הדירה פלוס גילוי עתידות, היה מעט מעל התקציב והחלטנו להשאיר את הדירה הזו כאופציה וסוף סוף הלכנו לישון, בלילה חלמנו על היום בו נהיה בעלי דירה בעצמנו ונמרר חיי שוכרים- "מה ששנוא עליך עשה לשוכריך".

למחרת כאחוזי תזזית ראינו שש דירות נוספות. אחת מהן נשמעה מבטיחה למדי. תמורת 2800 שקלים כך הובטח נקבל דירה ברחוב וייצמן המרכזי שגודלה לא פחות ממאה מטרים רבועים. אסור לפספס! אחרי שחיכינו ברחוב לבעל הדירה כשעתיים תמימות וכל עובר אורח נראה לנו כמו השוכר ראינו את הדירה. היא אכן הייתה ענקית אבל נראתה נטושה ורדופת רוחות שאפילו ארגז שום עם סרט אדום לא יוכל להרתיע.

כששאלנו את האיש האם מדובר במחיר נמוך כיוון שזה תיווך הוא נבהל, כששאלנו אם הוא בעל הדירה הוא הזדעק ומלמל שלא ושהוא "עושה מעשה טוב" ועוזר לאישה זקנה להשכיר את הנכס. הזקנה אינה אימו או קרובת משפחה. כששאלנו אם יוכל להראות לנו רישום נכס בטאבו הוא ביקש שנעוף מהדירה. מיותר לומר שברחנו.

"תוך שנה חתונה"

הדירה הבאה הייתה ברחוב גנסין. נכנסנו ולא האמנו למראה עינינו- ריאה ירוקה בגוש דן. רחוב הולנדי שעצים משני צדדיו מתחברים ככיפה ומצלים הכול. את הדירה בעיניים אדומות ולא מחוסר שינה פתח לנו הדייר הנוכחי שביקש שנסתובב בעצמנו כי הוא קצת "לא מפוקס". "זה הבית שלנו", אמרתי לרכש וויתרתי על כל הבדיקות הסטנדרטיות והאחראיות של זרם המים, מצב התשתיות וקיומם של סורגים.

צלצלנו לבעלת הדירה שחזרה על הפזמון הקבוע של "תוך שנה חתונה" ואמרה ש"הכי חשוב לי זה האמון והאנשים", התחנפנו ואמרנו עד כמה הדירה מקסימה והרחוב נאה בעינינו. היא אמרה שתרצה לדסקס עימנו על כוס קפה. אחרי שביטלה לנו פעמיים ובפעם הנוספת איחרה בשלוש שעות פגשנו אותה והיא התרשמה מאוד מלקקנותו של חבר שלי שסיפר לה בפרוטרוט על עבודתו ההתנדבותית בעמותת עלם . כפעולת תגמול הבלבתית זיכתה אותו בפסגת הפולניות "אתה תהיה אבא נפלא" והטילה עלינו לכתוב את חוזה השכירות בעצמנו- כי "אין לה ראש לזה" , לדבריה.

קמנו בבוקר ומהארכיון המאובק שלפנו חוזים עתיקים מדירות קודמות שלנו והתחלנו במלאכת הקופי פייסט כשאנחנו מנסים להיות הגונים ולצאת נשכרים ולהכניס סעיפים שמגנים עלינו מגחמותיהם של בעלי הדירה. אחרי שטעינו אינספור פעמים בשימוש בביטויים שוכר משכיר ומושכר החוזרים על עצמם לא פחות משש פעמים בהטיות שונות במשפט, נכנסנו לזה וקישטנו את החוזה  במילה "הואיל" כבר סתם בשביל הכיף.

אחרי כעשרים טיוטות ואישורים חוזרים ונשנים של המבוגרים האחראיים, הדפסנו חמישה עותקים וחיכינו לחתימת החוזה על הפאניקה שלא התפנינו לחשוב עליה קודם- המפגש הרה הגורל בין ההורים משני הצדדים. אני תדרכתי את הוריי להיות מנומסים ולא לספר איך כשהייתי בת תשע התחזיתי למתה בחדר ארונות וקיצרתי את חיי סבי בחמש שנים. כמובן שכשהגענו למעמד המרגש זה פרט המידע הראשון ששבר בין הצדדים את הקרח. בעלת הדירה הוכיחה עד כמה "זה לא בראש שלה" וחתמה על החוזה מבלי לקרוא אותו אפילו.

יצאנו מחתימת החוזה בתחושת הקלה ומעט אכזבה: כמה חבל שלא הוספנו סעיפים המחייבים את בעלת הדירה לשלם לי ולרכש בעבור כל יום שאנו מאכלסים את הדירה פלוס כל החשבונות כולם. הפלגנו בפנטזיות על חוזה משופר בו היא מוסרת לנו את הנכס לצמיתות בגלל עיניו הכחולות היפות של החבר ותרומתו לקהילת הנערים במצוקה, אחרי הכול שנינו סטודנטים במצוקה שרק מחפשים "בית חם".

תגובות

  • סוף טוב הכל טוב:)

    רינת, 01-05-2009 11:38