מגזין

הגל החדש – חלק 2

שירן מוסטובוי עם כמה המלצות מקומיות חמות: קרני פוסטל, עופרין והפשרות. ויש גם משהו מתוק לקינוח

מאת שירן מוסטובוי. 01-05-2009

תגיות: Ofrin, קרני פוסטל, SOON, הפשרות

הגל החדש – חלק 2צילום: Hadas Tapouchi

קרני פוסטל - "חדר"

קרני פוסטל היא מלחינה מוכשרת ונגנית צ'לו מיומנת שכבר עבדה עם מיטב אומני ישראל (ברי סחרוף, אסף אמדורסקי, חיים לרוז בביקיני) במהלך שנות התשעים ועד עצם היום הזה. כמעט כמו כל אדם מוכשר המתעסק במוסיקה, היא גם שרה ומעוניינת בהכרה משלה על כך. הכרה עליה היא עובדת במרץ משנת 2000 אז יצא אלבום הסולו הראשון שלה.

באלבום הנוכחי גרים בדוחק שירים חדשים וישנים יחד בדירת חדר, בהתאמה למצב הנדל"ן בתל אביב. להיטים ישנים לצד כמה שירים חדשים שזוכים לחשיפה ראשונית כמובן. סגנונות כמו רוק רך, ג'אז, מוסיקה קלאסית ובעיקר צ'לו מאפיינים אותו, בניגוד לקודמים שהתאפיינו גם באלקטרוניקה. השיר "הלא ידענו" על פי מילים של לאה גולדברג פותח את האלבום והוא אחד מן השירים המוצלחים בו. הוא מצליח לרגש ולגעת בכאבים ובזיכרונות שקיימים בתוכנו בקלות רבה. קולה המלטף בשילוב עם הטקסט הלירי הופכים אותו למשובחים שנשמעו במחוזותינו ולחוויה כמעט קתרטית.

שאר האלבום מורכב משירים קטנים ומינימליסטיים בלחניהם שלעיתים גורמים לתחושת עייפות קלה מן החומר, זאת משום שהוא האלבום הרביעי בסדרה"חדרים",כאשר בכל אחד מהם מתועדת חזרה באולפן של להקה/אומן. ללא פירוטכניקה אולפנית, רק סאונד "אותנטי" והפקה. אין ספק כלל שזהו אלבום שיש להעמיק ולחקור בו כדי להתרצות וההנאה המיידית אינה מובטחת.

אהבתי גם את השיר "גם כשאני איתך" המדבר על זוגיות שאינה משביעת רצון ולכן " קר לי גם כשאני איתך..." אם כך, מזל שאזל לו החורף הפאסיבי-אגרסיבי שלנו וכל החום והזיעה עוד לפנינו.  

עופרין - On Shore

עופרין היא הפה שממנו מושרים השירים העצובים והנוגים שמצליחים לשמר את שמחת החיים הקיומית של האהבה והתיאור שלה. ההרכב חי ויוצר בגרמניה ומורכב מעופרי ברין ועודד קידר המהווים את הליבה שאליה מתווספים ונושרים נגנים.

הזוג הנשוי יוצר ביחד יצירה שמהווה מעין שיר הלל לאהבה. מרבית השירים עוסקים במערכת יחסים זוגית וברמת התקשורת שמתקיימת בה. בשיבוח והלול בן הזוג ובעיקר בתיאור הגודל, העומק והרוחב של האהבה שמתקיימת בין כמה, אני מתארת לעצמי, עשרות מיליארדי זוגות ביקום מלבדם. הם מהווים את המזלג לסכין, הרי עם הסכין לבדה אי אפשר לאכול, כמו שאהבה עלולה לא להתקיים באותן עוצמות ללא כתיבה, חשיבה ושירה עליה.

 

אין צורך לציין בכלל את הזמנים והשעות בהם תרצו להאזין לאלבום, מה שבטוח זה שאת הבוקר לא תרצו לפתוח איתו, אלא אם כן לא הקצתם כלל משינה. כל האהבה הזאת עטופה ומכורבלת ב:אלמנטים אלקטרוניים דומיננטיים, תופים, בס, אקוסטית, פסנתר, מנדולינה ותוף מרים. הרוך מתפרץ ומשתלט על הגוף והנשמה החל מהקטע הראשון, לא מרפה עד סופו ועושה חשק להיות מאוהב ונאהב. ומי שעושה את החשק הכי גדול לאהבה ומיניות הוא סרג' גינזבורג שללא ספק מורגש כאן.

על החשקים, הרצונות והרגשות האלו מסופקת תשובה או אפשר להגיד אזהרה בשיר Time for a Decision עם משפט שהוא קלישאתי אך נכון כטבעה של הקלישאה הישנה והטובה: Love don't come easy.

ברקע ליווי מוסיקלי מתפנק ומתרפק שדווקא הופך את מצב הרוח למאוד קל וזורם, בניגוד לטקסטים. כמו האהבה ישנם עוד מרכיבים רבים בחיינו שאינם מגיעים בקלות (ממון, השכלה, חברים טובים ונאמנים,בריאות נפשית, קריירה מעניינת ומספקת...) ולכן אין ברירה גם כשלא נעים אלא להתאמץ להשיג את מבוקשנו, היום יותר מתמיד, קוראים לזה הישרדות. אני חושבת שאם אהבה לא מגיעה בקלות אז כנראה שהיא לא צריכה לבוא בכלל, לא אחת כזאת בכל אופן. לא לקרוא לה והיא תבוא לבד.

הפשרות-  E.P

ממיסים לי את הפריזר זה לא שם האלבום וזו גם לא כוונת המשורר. זה פשוט מה שהחברים מצליחים לעשות, להפשיר את הפריזר המוחי ולתפעל אותו מעט. הכוונה היא לפשרות ואתם בטוח מכירים את המושג להתפשר.

מדובר באלבום של חמש רצועות מתוכן האחרונה היא וידאו קליפ לשיר "קם העבד בצילה". אמנם זה אלבום קצר אבל התחושה היא שמקבלים הכול בתוכו. זה מסבר את האוזן להאזין לשירים שמתייחסים לבעיות הקטנות והכבדות של החיים ולא מקובעים רק על נושא אחד ויחיד בוריאציות שונות.

הרצועה הראשונה נקראת "היפו בלוז" ומתנגנת בימים אלו בתחנות הרדיו. לפי מיטב הבנתי השיר עוסק בזוג בטלנים, סוס ויאור שמם והם אינם מצליחים להחזיק בעבודה יותר מדי זמן ,לא מוצאים את עצמם ובעיקר מתקשים להתמודד עם תלאות החיים (שכיח לחלוטין). אך לפתע הם שוקעים לביצה ונהפכים להיפופוטמים ומציגים את עצמם אחד בפני השני מחדש. את כל שלל הצרות האלו מצליחים זוג היונים להספיק מעט לפני שהם שוקעים לשנת צהריים רק באמצעות כמה כדורים. מריח כמו רוח נעורים או לחילופין, כמו פרידה מן העולם. "אני היפופוטם...והחיים כבדים...".

מרצועה לרצועה תרגישו בגיוון ובאקלקטיות: רוק-בלוז בראשונה, רוק שורט ופסיכדלי עם נגיעות אלקטרוניקה בשנייה. בשלישית, שילוב של ג'אז, רוק ולאונג'. ברביעית, הנקראת "ספינות משא" זה מעין אופרת רוק עם בחורה שנשמעת קצת ומזכירה את ענבל פרלמוטר בקולה העמוק כאשר רוק כבד מלווה אותה. ובעצם, מלווה אותנו, בדרכנו אל סופו של המיני אלבום.

הפשרות הם עפר סקר (שירה), דניאל רוט (גיטרה ,שירה), אודי רז (סוזאפון) ואלון צלניק (תופים). אני אוהבת את מה שיצא להם ומאמינה שאלבום הבכורה שעליו הם עמלים בימים אלו יצליח להפתיע ואולי גם לחדש, להלהיב ולהשתלב בנוף המוסיקלי העצמאי. הדבר היחידי שמפריע לי זו ההגדרה שלהם לעצמם - ארט פופ, כך רשום באתר שלהם. כל קשר בין ההגדרה למוסיקה הוא מקרי בלבד.

לקינוח, עוגת גבינה פירורים - שתי המלצות קצרצרות (שאני הכי אוהבת כי במקרה הזה בלכלוך לא מאשימים אותי, זו העוגה..)

SOON הם שילוב של מוסיקה ערבית, אתנית, אלקטרונית, פולק, רוק, פסיכדליה, היפ הופ, פאנק , גרוב ומה לא. אה כן, ג'אז. בכל כך הרבה פירורים כמו על העוגה הזאת, לא נתקלתי כבר הרבה זמן. מקווה שתאהבו.

הדובדבן שבקצפת, או במקרה שלנו הגבינה שמחזיקה את הפירורים היא  Realeaf. ניו וויב רוקנרול עם השפעות לא מבוטלות משנות ה-70, כך גם נולד "Rocket Rain", אלבומם שעומד לצאת בקרוב. באווירת Make love not war וסשנים ארוכים אל תוך הלילה כאשר כל החברים כותבים שרים ומנגנים בצוותא ושותפים שווים ליצירה. תוכלו לתפוס אותם בהופעה ב-9.5 בברזילי.

טור זה פורסם באתר NRGמעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב- NRGמעריב

תגובות