אלבומים

זהר וגנר והמסריחים 2008

אלבום שמלקט פרורי רפש אנושיים, מהדק אותם, מעצב אותם ומגיש אותם בחזרה נאים.

מאת עדי הררי. 25-04-2009
זהר וגנר והמסריחים 2008

יום שישי אחה"צ. ההרגשה מנומנמת, רגועה ואני בחדר, מחפשת תעסוקה. שעות של שיטוטים אסוציאטיביים במרחבים וריטואלים, ולבסוף משהו מסקרן במרחק הקלקה. שלוש שניות של מוזיקה ופתאום צעקה: "אני נשמעת כמו זונה, לפחות זונה ליגה!!!" כל המשפחה בסלון, הדלת פתוחה, המערכת דלוקה וכפתור הווליום סחוט עד המקסימום שאפשר. גוון אדמדם שמתחיל להתפשט מאוזן ימין לאוזן שמאל עושה לי בעיקר חם, והיד מחפשת בדחיפות את השלט. אוי לא, מאוחר מדי. הנה צעקה מהסלון בתגובה:"מה זה הדבר הזה?! זה מה שאת שומעת שם בתחנה??" "זה...? זה...תחקיר אבא. אני לא באמת שומעת את זה..."אבל מתברר שכן, וגם אוהבת את זה ממש. הבחורה הביישנית השקטה סוף סוף מצאה לה חברה שתדבר בשמה: היא צועקת, מקללת, מדברת גס ונותנת בראש לכל מי שבדרך ומגיע לו אחת.

זוהר וגנר היא במאית, עיתונאית, זמרת, אימא ועוד שלל תארים. יצירותיה מורכבות מחוויות אישיות, ומתובלות בביקורת חריפה על חברה שמתחמת את גבולות הנורמאלי קצת קרוב מדי. את ימי וייסלר ("הבילויים") היא הכירה בלימודים ובערך לפני כשלוש שנים, חברו יחדיו לטל הפטר ועודד גולדשמיט בפרויקט ניסיוני  - "זוהר וגנר והמסריחים". הטקסטים שלה וההפקה מוזיקלית שלו, הולידו סדרת הופעות מושקעות וקצת מאוחר יותר, אלבום מלא שיש לו קצב ויש לו קטע, אבל מאוד קשה לבחון אותו במנותק ממה שנדמה הייתה מטרתו הראשונית. האלבום לא נוצר על מנת לעשות נעים ברקע בזמן אירוח חברתי בסלון, אלא כדי להוות סוג של ניסוי חברתי במתיחת גבולות.

האלבום כולל 11 רצועות קצרות המכילות עולם ומלואו של גווני אפור: גוון אפור אפלולי של מוזיקה מעושנת במועדון לילה ישן. גוון אפור-שחור מזוהם של בחורה שפותחת פה ג'ורה. גוון אפור מטאלי של בחורה שמדברת על סקס מלוכלך בקול מטיף. אבל הדבר שמצליח לבעוט החוצה מהאלבום, תוך שהוא מכוון לאזורים אינטימיים במיוחד, זאת אותה הרגשת אי נוחות שמתעוררת במאזין. אישה שמדברת על סקס, סמים, אלימות, הפרשות, נקודות נמוכות ושפל אנושי זה לא דבר שעובר חלק בגרון. זוהר וגנר יודעת את זה, ובמשך 38 דקות היא צובעת את האלבום באותו תחום אפור מוצנע. אחרי שמתגברים על המבוכה, התמודדות רצינית עם הטקסטים מצליחה להציג חלקיק תמונה ממציאות מטונפת, שכולנו מכירים מצוין אבל עסוקים מדי בלהתעלם מקיומה.

ניתן לדבר על הדיסק הזה בהרבה הקשרים: גימיקים, תיאטרליות, חיקוי, פמיניזם. לדעתי הביקורתיות האמיתית מתפספסת והיא אמורה להיות זקופה וברורה עם מבט החוצה. במפה מוזיקלית שמורכבת ברובה מבנות ובנים שסוחבים גיטרות על הכתף, מבט נוגה בעיניים וטקסטים עמוקים על אהבה ומוות, זוהר וגנר והמסריחים מריחים כמו שינוי. כמו שמוזיקת שוליים צריכה להישמע: אלטרנטיבית, בועטת, ביקורתית, מעוררת מחשבה - כל מה שמוזיקה בזרם המרכזי מונעת ממני. ורק על העובדה שהאלבום הזה לא הצליח לעבור אצלי בשקט, הפעיל לי גלגלים ועורר בי אינספור תחושות שונות, מגיעה לו המלצה חמה.

תגובות

  • יאמי..

    נשמע טעים ומוגש באופן מגרה.. בדיוק שמעתי שיר שלהם לפני כמה ימים זה שהיא מסכנה וערומה בבית עושה כלים.. באותו רגע נקרע לי הלב הרבה יותר מאשר עוד שיר אהבה דביק. מציאות במיטבה ואותנטיותה.

    שירן, 26-04-2009 00:30

  • אז ככה

    אני מודה ומתוודה שלא הקדשתי לאלבום הזה מספיק תשומת לב, אולי כי הקול של זוהר וגנר (לפחות בשמיעה ראשונית), לא הצליח לעשות לי טוב בעור התוף. יש אלבומים שמצליחים ללכוד אותי מהשנייה הראשונה, תופסים אותי באוזן וגוררים אותי להאזין להם שוב ושוב - לא זה היה המקרה באלבום המדובר אך אני מודה שמקריאת הסיקור הסתקרנתי מספיק כדי לתת לו עוד הזדמנות. אני מסוגל להבין מה מצאת בטקסטים של מיס וגנר ואדון ויסלר (גם ל'בילויים' היו טקסטים מטורפים), באופן כללי יופי של סיקור, שנון, רהוט מסקרן וגורם גם לטיפוסים שליליים כמוני (שהתנגדו לזוהר וגנר בלי בדיקה מעמיקה של האלבום), לחזור בהם ולנסות לבדוק במה דברים אמורים.

    שיינברגר, 26-04-2009 00:40

  • גוונים של אפשרויות לפיענוח

    לאחר כמה שיחות בימים האחרונים על כך שכבר אין יותר באמת מוזיקת "מינסטרים" והאלטרנטיבית כביכול הופכת ליומיומית נחמד לדעת שיש עדין את אלה שלא יותרו וישמרו בכל זאת על השוליים (הרחוקים יותר:). יכול להיות שתכנים שכאלה במצבנו היום יכולים לעבור רק בצורה כזו, כאשר נהיה בטוחים שאין לנו שום סיכוי להתחבר אליהם ואז לא יפריע לנו לשמוע משהו כל כך ישיר, שכנראה ישפיע עלינו ולו רק במקרה:) אחלה תיאור, אכן שווה בדיקה

    גבי:), 26-04-2009 00:48

  • מטונףףףףף

    אי אפשר לתאר את האלבום הזה טוב יותר מהתאור שיש פה למעלה הביקורת הכי מדויקת שיכלה להברא לאלבום מוכיח שלפעמים אפשר לתאר אלבומים בעזרת מלים כבוד

    אורי בנקהלטר, 26-04-2009 02:06

  • ביקורת מעולה עדי

    אלבום מיוחד, וגנר בהחלט נוגעת בנושאים שונים באופן בוטה וישיר בלי לעקוף מסביב או להסס להיכנס באין כניסה. שאפו לך על העברת התחושות:)

    פרלה, 26-04-2009 03:13

  • רגע רגע עדי

    אמרתי ... או לא אמרתי לך? :) אז אני אגיד שוב בקול גדול.... ביקורת מ-צ-ו-י-י-נ-ת--- שגרמה לי לרצות לקנות דיסק שבכלל יש לי :) מחכה לשמיני לחודש- להמלצה הבאה

    אודיני, 26-04-2009 08:05

  • הרגת אותי

    "זה תחקיר, אבא..." גדול!!!

    שי, 26-04-2009 18:18

  • אלבום ענק וזוהר מלכה

    יבגני, 26-04-2009 23:27

  • אלבום ענק וזוהר מלכה

    יבגני, 26-04-2009 23:27

  • גימיק או אמת

    ממה שקראתי בכתבה וגם בתגובות יכול להיות שמדובר בזמרת שהיא לא בדיוק זמרת עם קול לא בדיוק של זמרת. אז היא עשתה ניסיון באומנות הקול אבל הייתה צריכה לצור תשומת לב ובשביל זה נכנסו הקללות והסקס. מצד שני לא שמעתי את הדיסק כי בטח אין להשיג אותו באימיול או Amazon אז מאוד יתכן שאני כותב שטויות.

    טוני, 26-04-2009 23:52

  • לא טוב...

    מצויין! עניינת אותי ממש, וכתבת נהדר :)

    גונן, 29-04-2009 00:49