אלבומים

Amon Tobin - Permutation - 1998

אלבום חריף בועט ונושם של הברזילאי מהלייבל נינג'ה טיון - משלב בין קטעים של טריפ הופ לקטעים של דראם אנד בייס אבל בעצם מביא לעולם משהו אחר לגמרי, שונה ומיוחד

מאת נמר גולן. 14-04-2009
Amon Tobin - Permutation - 1998

יוצרים רבים מנסים למצוא יחוד במוזיקה שלהם. כמובן שכל מוזיקה היא שונה ומיוחדת אבל למצוא קול אישי, המבדיל את היצירה מזו של אחרים, כזה הניכר בכל קטע או שיר שנכתבזו באמת מטרה בעלת משמעות. חלק מהיוצרים מתחילים עם "תנאים מקלים" - קול מיוחד, נגן, שעל פי צורת נגינתו אפשר לחוש בסגנונו ולזהות אותו כמעט תמיד יזכה להערכה ממאזינים או הרכב כלי נגינה יוצא דופן (על אף שהרבה פעמים זו אינה נקודת התחלה אלא בחירה שנועדה ליצור יחוד). חלקם, מוצאים את הפתרון בהחלטה לא להצמד לגבולות ז'אנרים, ובעצם אומרים, ניקח מפה ומשם, והיחוד טמון במגוון שמשקף את טעמם והשפעותיהם. מעטים יחסית הם היוצרים שיוצרים בתחומי ז'אנר מסויים, על אחת כמה וכמה ז'אנר אינסטרומנטלי/ אלקטרוני - בלי שירה, שכששומעים קטע שלהם אפשר להגיד ללא היסוס שחותמם ניכר בו.

Amon Tobin הוא אחד מהיוצרים הללו - שאי אפשר לטעות בסאונד המחוספס והכל כך יחודי שלו, במוזיקה הנרטיבית שהוא יוצר - שמשאירה בי את ההרגשה כאילו היא רק פס קול לעולם חזותי מלא ועשיר בפרטים. אני מנסה לחשוב על יוצרים אחרים בתחומי הדראם אנד בייס או הטריפ הופ, שמזכירים את Amon Tobin ונתקל בקיר לבן.

עד לאלבומים האחרונים, המוזיקה שלו אופיינה כולה כ"מבוססת סימפולים". האלבום Permutation הוא בעיני הגאוני ביותר שלו, עם כמה שיעורים מאלפים בקומפוזציה - בניה של קטע, שימוש בחומרי גלם וכו'. המוזיקה עמוקה, מלאת התרחשות, ציורית - יש מי שלטעמו חלקים ממנה קצת קשוחים לסתם שמיעה בבית אבל אין בה שמץ מהתפלות שמאפיינת הרבה קטעים של דראם אנד בייס למשל, שנוצרו לרחבת הריקודים. גם הגישה שלו לטריפ הופ מגיעה מג'אז הרבה יותר מאשר מה-Fאנק המקובל.

כשאומן מצליח לעשות משהו שבאמת ניכר בו חותמו האישי ולוקח ז'אנר קיים למקום שונה בעל צליל ואופי אחר, הוא מצליח לעשות מה שכולם רוצים - לחדש. ואכן אין דרך אחרת להגדיר את המוזיקה של Amon Tobin בעיני חוץ מ"חדשנית", גם היום 11 שנים אחרי.

תגובות

  • אלבום מדהים!!!

    g, 23-04-2009 13:52