אלבומים

Rather Ripped - Sonic Youth 2006

סיפור על היכרות מקרית, על טיול בעיר, על מרד נעורים, על אהבה. סיפור עם מוזיקת רקע מעולה.

מאת עדי הררי. 08-04-2009
Rather Ripped - Sonic Youth 2006

את עולם האלבומים שלי אני יכולה לחלק בצורה גסה לשניים: כאלה שידעתי כל החיים שיבוא יום ונפגש וכאלה שידעתי שהם שם, ואולי הם טובים, אבל לא בוער לי לעשות איתם איזו הכרות רשמית. שעמום מוזיקלי זמני גרם לי להרהר בשיווין הזדמנויות, וברגע של חולשה החלטתי להתגמש, להיפתח ולקבוע פגישה. זה מתחיל מלחישה נכונה על האוזן ונמשך לתפיסה אגרסיבית בירך. זהו, אפשר לוותר על המבטים החצי מבוישים חצי מפתים, הבנתי בדיוק איפה אני אהיה עוד חמישה שירים.

סוניק יות' ואני נפגשנו לראשונה לפני חודשים ספורים על המחשב של אחי. שמעתי עליהם (וממש לא אותם) כעל להקה בעלת רפרטואר עשיר שעבדה בעיקר בשנות השמונים ושהחומרים שלהם לא קומוניקטיביים בעליל. אמרתי: "נהדר, שתי סיבות מצוינות שיפטרו אותי מלשמוע אותם ללא שום רגשות אשם, תודה". אבל שעמום זמני, כפי שציינתי למעלה, גרם לי להתחיל מסע שכנועים עצמיים שמוזיקה קומוניקטיבית זה לאנשים חלשים וזה בדיוק הזמן לזרוק אלבום כלשהו שלהם למחשב בלי בירורים מקדימים של שנה, סגנון ושאר אינפורמציה שאני אוהבת לדרוש לפני שאני שומעת משהו חדש.

באתי מוכנה. חוק ראשון בפגישה ראשונה: לשחק אותה קשה להשגה. ולכן קבעתי את הפגישה כמוזיקת רקע לשעורי בית, בלי התחייבויות. האלבום נפתח עם  Reena - מהרמקולים יוצא קול נשי מחוספס ונוכחות כבדה של גיטרות. נחמד, הנה חצי חיוך ראשון. שיר שני, Incinerate - קול גברי לפתע, הגיטרות מעבירות הילוך, הראש מתחיל לזוז והנה גם הכתפיים והאצבעות, החיוך כבר לא מבוייש, בורח לי אחד מלא. "אל תשברי", אני אומרת, "טיפוסים קשוחים וכריזמטיים כמוהם רק מחפשים לאכול תמימות כמוך לארוחת בוקר". שיר שלישי, Do You Believe in Rapture? ושוב הפתעה. גיטרות שקטות ורעשי רקע עדינים. טוב, בסדר, הבנתי. המחברת נסגרת בהחלטיות והמדיה פלייר גדל לגודל מלא. עכשיו אפשר לרדת לעומק העניין.

החדר מקבל נוף ניו יורקי אפרורי של סוף שנות השבעים, ואני מתחילה מסע הרפתקאות אורבני. כל שיר מביא אותי לסיטואציה מפתיעה אחרת שיכולה להתרחש רק בעיר ענקית. מנסיעה שוחרת טרף עם "Sleeping Around" דרך שיטוטים רגליים חסרי מעש עם ""Rats מתנגן לו ברקע. בסוף האלבום, "Pink Steam" מהווה מבוך מוזיקלי בתוך יצירה שכתובה במדויק. בהתחלה אני עוד מחכה למילים, אבל לאט לאט מתמסרת והולכת לאיבוד בין צלילים ומקצבים. אחרי חמש דקות ועשר שניות, מגיעה פחות מדקה וחצי של שירה שמסמלים את הסוף. סוף? אבל רק התחלתי.

לאורך האלבום אני מצליחה לשמוע רק דבר אחד - גיטרות. אותה פריטה מיוחדת, מלווה לפעמים בפידבקים וצפצופים, שמהווה את הבסיס עליו בנוי האלבום ויוצרת אותו להיות מה שהוא, או מה שהם, סוניק יות'. חלוקת השירה בין קולה המחוספס של קים גורדון לקולו הגברי-נערי של טורסטון מור, בונה עוד שכבה מהנה ומפתיעה ובעיקר, מרעננת. בדמיון שלי הם 4 חבר'ה בשנות העשרים לחייהם: מרדנים, מקוריים, רעבים ללחם. פסקול של מרד נעורים אורבני. האלבום יצא ב-2006. סוניק יות' עברו מזמן את נעוריהם ואת המרד שליווה אותם, אבל זה בכלל לא רלוונטי. האנרגיות שהם מצליחים להעביר לי דרך האלבום מחשמלות אותי כל פעם מחדש וגורמות לי לחזור אליו שוב, בעיקר דרך כפתור ה repeat.

אז זה הסיפור שלנו. היום אנחנו כבר חוגגים זוגיות נפלאה, מעבירים כל רגע פנוי ביחד. בקרוב מאוד גם נתחיל ללכת אחורה, לצדדים אפלים ולא קומוניקטיביים משנות השמונים. כן, אני חושבת שאנחנו כבר מוכנים. ולכל מי שאמר שזה לא ילך בינינו: אתם כנראה לא מכירים אותי טוב מספיק, אני דווקא אוהבת אותם די קרועים.

תגובות

  • You said it girl

    Seems like you've seen the light. well, you sure have. Cool thing.

    M.F. Goo, 08-04-2009 04:08

  • זהירות

    מדובר בהתאהבות מסחרחרת- אם תמשיכי ללכת איתם יד ביד לאורך הדיסקוגרפיה שלהם- את עלולה למצוא עצמך במערכת יחסים מונוגומית. מה שכן, זו בהחלט להקה למערכת יחסית ארוכת טווח. להקת ענקית. אז הנה לך - הכירי עוד כמה פנים של המאהב החדש שלך. http://rateyourmusic.com/list/TheMollusk/sonic_truth__the_best_of_sonic_youth/

    אודיני, 08-04-2009 12:35