אלבומים

יאפים עם ג'יפים - נבל דוד אדום - 2009

בימים בהם מעטים מקפידים לזכור שאומנות אינה נועדה רק לצרכי בידור, מגיח 'נבל דוד אדום'

מאת אודי ניב. 27-02-2009

תגיות: רוק, ישראלי, Electra, פוליטי, אנובה, רוק ישראלי, שירי מחאה

יאפים עם ג'יפים - נבל דוד אדום - 2009

 

מעטים האנשים שאינם אוהבים מוזיקה. מעטים עוד יותר האנשים שנותנים לליריקה משקל חשוב לא פחות על פני המוזיקה. יחד עם זאת, כולכם וודאי יודעים שהשילוב בין מוסיקה טובה לטקסט מדויק וקולע יכול לחדור כמו חץ משונן, כל כך עמוק פנימה, שאם ננסה להוציא אותו, הוא רק יכאב וידמם יותר. אלא, שחיצים כאלה, הם דבר נדיר במרחבים המוזיקליים האדירים של שנות האלפיים הדיגיטאליות, ולצערי, בעיקר ביצירה העצמאית המקומית, ספורות היצירות שבאמת עונות להגדרה.

בימים בהם מעטים מקפידים לזכור שאומנות אינה נועדה רק לצרכי בידור, מגיח 'נבל דוד אדום', אלבום שלא מפחד לכוון את האצבע על הסדקים המצויים בחברה הישראלית והערכים החדשים והמעוותים עליהם נשענת החברה של ימינו.

 "...דוגמנית על מקפצה, חושפת פלח שד מקועקע / , מקפיצה ביריון ונער מקהלה /  אומנות צוואר הרחם /  הזמנה אירוטית לגרדום..."

יאפים עם ג'יפים הוא הרכב עם אמירה ישירה, חריפה ומבוססת שבאה לידי ביטוי בכל תחום באומנות שלהם, תוך ירידה לפרטים הקטנים; שם ההרכב, שמות האלבומים שלהם, שמות השירים ואפילו עטיפות האלבום מכילות בתוכן מסר פיקנטי ומעורר מחשבה. את עטיפת אלבום החדש, בחרו לעצב תחת הדימויים של תקופת העבדות בימי מצרים העתיקה, בתוספת מוטיבים חזותיים רלוונטיים לימינו ולדיסק.

 "...  תראה איך הוא צומח מהכפרים העתיקים, ניזון מעצמות יבשות ומבשר תותחים, נוגס בכוכבים /  בועט בבטן האדמה, מכוון את גלגלי השיניים לפי עונות השנה /  ואני אני אמשיך לחפור ולעדור כמו תולעת / עד שכל האדמה שלה אזדקק היא, במידות גופי...".

יאפים עם ג'יפים מעיזים לגעת במקומות שאמנים אחרים לרוב נמנעים מהם. לא רק שהם אינם מפחדים לפזול לחתכים של החברה, הם גם מוכנים לקרצף אותם במלח גס ולשכנע אותך שזה בכלל לא שורף. אחד הדברים שיאפים מצטיינים בהם הוא להחדיר לנו מסר כואב וברור, תוך כדי העלאת חיוך. הם יודעים בדיוק מתי לשיר כך שהמילים יעברו ברור ומתי לזעוק מהבטן ולעוות. הם מצליחים להאכיל אותנו בגלולה מרירה עם קריצה מחויכת ומתקתקה. עולם הדימויים של קיצ'לס, שכתב והלחין את כל השירים באלבום, מרתק ומצליח לנעוץ בנו אקטואליה וריאליזם. כל שיר הוא הוויה בפניה עצמה, חוויה, סיפור, או שמא בכלל בדיה, שמסופרת בדרמטיות קולנועית סוחפת דמיון.

 "...עניין הבשר בליל הכלולות נגמר / נערי הסיפון המליכו בה עובר בחדר מנועים / לך להזיע, כי הארוחה הזו תשביע /

שתי עניבות בחדר המראות  / לבד, כן הוא לבד, לעולם בבטן האוניה..."

האלבום מכיל 11 קטעים, שמסתכמים ב 23 דקות האזנה בלבד. אין בו אף לא שנייה אחת מיותרת ונדמה שהקטעים נעצרים בדיוק גע אחד לפני שיהפכו לקליטים. אם באלבום הראשון, טקסטים קשים כמו 'הבת של הדיקן', הוסבו תחת מגינה מלודית ומקצב קליט יחסית, הרי שהדיסהרמוניה בשיר המתכתב איתו באלבום החדש, הבת של הבישוף, מסמל את השוני העיקרי בין שני האלבומים.

האלבום החדש שלהם יצא תחת הלייבל "אנובה", שביוזמה ברוכה, החליטה להוציא במהדורה חדשה גם את האלבום המלא הראשון "בשנת החרב בחוץ והרעב", שיצא במקור בשנת 2002 בלייבל הירושלמי "פאקט".

תגובות