אלבומים

John Frusciante - The Empyrean - 2009

אלבום סולו ראשון אחרי שתיקה של ארבע שנים. היה שווה לחכות

מאת ניר גורלי. 31-01-2012

תגיות: רוק, John Frusciante, 2009, The Empyrean

John Frusciante – The Empyrean - 2009

לא ברור למה אלבומו החדש של ג'ון פרושיאנטה הפתיע אותי כל כך. מדובר במשוואה מתמטית פשוטה. בפעם האחרונה שהוא ישב להקליט אלבומי סולו יצאו לו שישה מוצלחים כאלה בטווח של חצי שנה. מאז יציאתו של האלבום האחרון עברו ארבע שנים, עכשיו תחשבו בעצמכם. אני לא בטוח בדיוק איך, אבל זה בטוח משהו עם חזקות.


להבדיל מאלבומיו הקודמים שהוקלטו מתוך דחף להביע את עצמו מבלי לסנן, האלבום החדש הוא יצירה מחושבת היטב. כבר מהשיר הראשון Before The Beginning אפשר לקלוט שפרושיאנטה לא בא לשחק ודבר אינו מקרי. קטע אינסטרומנטלי של תשע דקות בפתיחה של אלבום קונספט, מבטיח היטב שהמאזינים ידעו למה הם נכנסים. פרושיאנטה, כבר מזמן לא הגיטריסט של הלהקה ההיא, הוא גיבור הגיטרה של הדור החדש. פעם הגיבורים היו אלו שעמדו במרכז הבמה וניגנו המנונים מול אלפי אנשים. היום הם סגורים באולפנים הפרטיים שלהם בכתיבת שירים אישיים ומופנמים. אני לא מתיימר להיכנס לתהליך של כתיבת סולו אבל לא אתפלא אם סולו כמו בשיר Unreacable לקח לו ארבע שנים לשכלל.


גם בשיר השני אנחנו עדיין לא מקבלים את פרושיאנטה נטו. קאבר מצמרר ל- Song To The Siren, במקור של טים באקלי, מציג לנו לראשונה באלבום את קולו המדהים, שללא ספק התפתח בשנים האחרונות. אם בעבר הגדרתי אותו כגיטריסט ויוצר מוכשר, עכשיו אפשר לומר בפה מלא שמדובר גם בזמר. מבחינת ההפקה, הסאונד עומד בסטנדרטים שג'ון הכתיב באלבומיו האחרונים, אלה שהנמיך בשביל שיצירותיו ישמעו אותנטיות יותר ומלוטשות פחות. לא משנה אם אנו שומעים שיר שכתב, שיר שחידש או קטע גיטרה אינסטרומנטלי, את הסאונד הייחודי ניתן לזהות מהשמיעה הראשונה.


מהשיר השלישי והלאה אנו נכנסים אל תוך עולמו הפנימי, עולם שמעולם לא נחסך מאיתנו. עוד מאלבומיו הראשונים והקשים להאזנה היה פרושיאנטה כספר פתוח. ארבע עשרה שנה עברו מאז שיצא אלבום הבכורה של ג'ון, וגם אם חייו תפסו כיוון חיובי, שיריו עדיין לא הפכו שמחים יותר. על סף גיל ארבעים, מדובר ביוצר חכם ומפוכח. יוצר שלמד להתמודד עם הקושי והכאב, וגם הבין שהתשובה לאושר נמצאת בתוכו. אל תתנו לתובנות כאלו של מודעות עצמית להיתפס כשטחיות. מי שמכיר את פרושיאנטה יודע שהן הושגו בייסורים רבים. בהקלקת גוגל פשוטה ניתן להגיע לבלוג אישי בו הוא נותן את פרשנותו לאלבום, אין תשובות ישירות אך עדיין מדובר במסמך מרתק.

דווקא הבחירה לעבוד על האלבום שנתיים ו"לסיים" אותו כראוי עשתה עמו חסד, ובדיוק בגלל זה היה סיכוי נמוך מאוד שאתאכזב ממנו. למרות זאת, הופתעתי. כנראה שאי אפשר שלא להתפעל כששומעים אלבום כה טוב ומגובש. אלבומו ה"נשגב" של ג'ון פרושיאנטה בהחלט עומד מאחורי הטייטל שלו, ואם עוד לא התוודעתם לעולמו של אחד היוצרים הפעילים החשובים של ימנו, זהו יופי של כרטיס כניסה. 

תגובות

  • איזה דיסק אחח.. בדיוק מה שחיפשתי.תודה.

    אסף, 08-07-2009 01:40

  • shadows collide with people!!!

    האלבום הכי טוב שלו, מעניין איך עליו לא כותבים כלום, או שכתבו בזמנו

    דן, 15-12-2009 20:29

  • דווקא כתבו עליו פה כשהוא יצא

    ביקורת מפרגנת, כמו שמגיע לג'ון ג'ון http://www.106fm.co.il/albums/9472

    אחד שחופר, 04-03-2011 17:59

  • מישהו הבין מה לעזאזל כתוב בשטויות שבפסקה הראשונה?

    ובחייאת, די, אנחנו מבקשים, די עם הביטוי השחוק הזה "גיבור גיטרה". זה נוראי כמעט כמו אנשים שאומרים "שאפו", כשהם רוצים להחמיא.

    שרגא לוסטיגמן, 04-03-2011 19:42

  • עוד על פרושיאנטה

    אפשר למצוא כאן: http://www.shomerock.com/%D7%A4%D7%9C%D7%A4%D7%9C-%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8-%D7%92%D7%95%D7%9F-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%94

    שומר רוק, 05-03-2011 17:02