אלבומים

Gonzales - Soft Power - 2008

אלבום שממחיש את הרב-גוניות המוזיקלית של גונזלס ומראה שיש לו הרבה מה להציע.

מאת עידית נרקיס כ"ץ. 28-01-2009

תגיות: פופ, סול, פסנתר, דיסקו, שנות ה70

Gonzales - Soft Power - 2008

 

למען האמת Soft Power, האלבום החמישי של גונזלס (ג'ייסון בק) הוא לא כזה אלבום מדהים. אי אפשר להכחיש את העובדה שגונזלס הוא פנסתרן וירטואוז ומפיק מוכשר, אבל ככותב שירים יש לו עוד בֶמה להשתפר. ועכשיו כשזה נאמר, אפשר להסתכל על Soft Power כתצוגת תכלית של הטווח המוזיקלי של גונזו.

גונזלס הגיע לאלבום הזה לאחר שנים של פיצול אישיותי: מוזיקאי קונדסון שעושה MC על אלקטרו, מפיק שגורם לפיצ'ס להשמע אפילו יותר מלוכלכת ממה שהיא, פסנתרן בארים שמנגן נעימות עצובות על פסנתר חשמלי, מפיק צמוד לפייסט, ג'יימי ליידל ומוֹקי הקנדים שמתנסה בפופ, סול והיפ-הופ, פסנתרן קלאסי וחתיכת יהודי קנדי מגודל. Soft Power נשמע בדיוק ככה: סובל מפיצול אישיות. שירי פופ שנעים מהקצבי עד לדבילי, שירי סלואו שממחישים מה היה קורה אם הבי-ג'יז היו עושים פתיח לסדרת טלוויזיה אמריקאית משנות השבעים, להיטי דיסקו והכי חשוב - גם כמה קטעי פסנתר אינסטרומנטליים שגורמים להתגעגע לאלבום הקודם והנהדר שלו Solo Piano.  

אם נחזור רגע למסקנה הראשונית, והיא שהאלבום הזה לא מדהים, הוא עדיין שווה עוגיה, או יותר נכון, יותר מהאזנה אחת ולו בשביל להבין את הישות המסועפת שעומדת מאחורי השם גונזלס. גם אם כמה שירים מהאלבום לא טובים באופן נקודתי, האלבום עצמו ממחיש את הרב-גוניות המוזיקלית של הבחור ומראה שיש לו הרבה מה להציע.

אם זה לא מספיק משכנע בשבילכם, תנו הצצה לקליפ המצורף ותראו איך בעזרת כריזמה ועשר אצבעות הוא מצליח להפעיל קהל שלם שהופך ללהקת הליווי שלו בהופעת סולו פסנתר.

תגובות

  • אמן ענק. כל מה שהוא עושה זהב.

    זוארץ, 29-03-2009 01:10