אלבומים

Dave Matthews Band (DMB) - Before These Crowded Streets - 1998

אזהרה! משרד הבריאות קובע כי DMB עלולה לגרום להפרעות בקצב הנשימה

מאת שרין לוי. 27-01-2008
Dave Matthews Band (DMB) - Before These Crowded Streets - 1998

 

הניסיון לחלץ מבת מאזניים שכמותי אלבום אחד מומלץ ואהוב - אני מתריעה מראש: עלול להיות בעייתי. כדי להקל מעט על הקושי אני בוחרת באמן שמלווה כבר כמה שנים את שנות "העשרים ו.." של חיי, דייב מת'יוס.

באוקיינוס המוזיקה שנע ומשתנה בהתאם לתקופה ולעונה אני משתכשכת, צפה, שטה, חותרת, מתערבלת, לפעמים תופסת גל, לפעמים טובעת - DMB, הם גלגל ההצלה שלי. אחד מני איים קטנים בים גדול אליו אני שוחה מדי פעם, כשכואב הלב או כשמתגבר הצורך להתאהב.

נשבעת, כל האלבומים של הלהקה המחוננת הזו, שמתמחה ביצירת רוק-פופ עשוי היטב ומשוח בג'אז פיוז'ן איכותי, יגרמו לכם להתחרמן על החיים. אבל עם הסתייגות קלה: דייב הוא כמו סם קשה. למי שיש את החיבה לסם הזה, מתמכר, ביג טיים. ולמי שאין, כמובן, לא תהיה לו כל נגיעה או עניין בנושא והוא אוטומטית יוצא מכלל סכנה. אני, באופן אישי, כפי שכבר הבנתם, התמכרתי. בפעם הראשונה ששמעתי את 'Crush' מתוך האלבום 'Before These Crowded Streets' חוויתי תחושה חדשה שערפלה את החושים, תחושה נעימה עם זרמים בכל הגוף והרגשה של נעורים, כמעט נצחית, שהכול אפשרי. אחר כך הגיעו 'Stay', 'Pig', 'The Dreaming Tree' ו 'Spoon' ואני נפלתי חזק.

הטקסטים של דייב הם פואטרי לכל דבר; הוא לוכד רגעים (יותר נכון, מצבים), רגשות (ליתר דיוק, אהבה) והבנות (נאמר, הגיגים) מהחיים ומצייר אותם במילים. אחר כך האורקסטרה המרשימה תלביש על המילים המפעימות הללו מלודיות מפוארות ותפיח בהן חיים משל עצמן, כך שהמוזיקה תהיה בנויה מרבדים שונים והסגנונות שלו יהיו מגוונים ומתחלפים.

למען האמת, לא ברור לי למה דייב פחות מוכר פה בארץ בעוד בארה"ב צורכים אותו בכמויות עצומות. מעבר לכשרון המתפוצץ שהוא אוצר בחובו, תכונת הזיקית המאפיינת אותו, כובשת ומגלה אמת אנושית. הוא חושף את כל תווי פניו ומשמיע אותם, ולכן הוא יכול להיות כל מה שמתחשק לו; שואג וכועס, רך ונוגה, אוהב וכואב, לוחש וכמהה, ילדי ובוגר.

אני מתה עליו! ולמי מכם ש DMB יעשו לו נעים בגוף ובנפש, שיעבור הלאה ויטפטף את שאר האלבומים שלהם -         'Under the Table and Dreaming','Everyday', 'Crash' ו 'Busted Stuff' - ויראה שהוזהר.

תגובות

  • מסכים

    איך החזרת אותי לאהבה הישנה הזו ברגע מטורף אחד, ומוזר שנזכרת לכתוב על האלבום המופלא הזה רק עכשיו. הקול שלו כל כך מזכיר לפרקים את אדי וודר, שייתכן שזו הסיבה שאנשים לא מכירים אותו בארץ. הם שמעו משהו של DMB שאהבו ורצו לחפש באלבומים של פרל ג'ם...

    רן גיל, 27-01-2009 19:39

  • דיסק ענק

    להקה כל כך טובה והדוקה. לא ברור למה לא הולך תופסת בארץ אהבתי את הביקורת

    הרלב, 23-02-2009 17:06

  • אלבום משובח

    האם מדובר באלבום הטוב ביותר של DMB? ככל הנראה כן, מבחינתי, אך זה ללא הספק האלבום הנועז ביותר שלהם. זהו אלבום בו המוזיקה גדולה הרבה יותר מהמלים, הביצוע כל כך מהודק שנדמה כאילו חייהם של דייב מתיוס והלהקה תלויים על קצה חבל דק ורק המוזיקה שומרת עליהם מנפילה. זה אלבום יחסית קליט פחות מהאלבומים האחרים שלהם, ללא ספק תובעני יותר. יש בו המון השפעות מג'אז ומוזיקה מזרחית, פסיכדליה (תחום שהם אף פעם לא הצטיינו בו) ופרוג. סלט מאוד עשיר של צלילים ומסע מוזיקלי עם שירים ארוכים שלא מפחדים לקחת סיכון, שלא מתפשרים ולא עוצרים באור אדום. חידוד לשורה הראשונה - אכן האלבום הטוב ביותר שלהם. מומלץ לא פחות האלבום החדש והטרי שלהם (יוני 2009) ששמו Big Whiskey & The Groo Grux King, שמוקדש כולו ללירוי מור, הסקסופוניסט של הלהקה, שהלך לעולמו בשנה שעברה. אלבום עצוב, אך לא מדכא, אופטימי, מלא בדיסטורשנים חשמליים שכמעט לא ניתן למצוא ברזומה שלהם, ובעיקר הלב המדמם של מתיוס שבוקע מכל שירה ושירה.

    אסף בן קרת, 24-06-2009 23:52

  • אז מה יהיה - נהיה חייבים לקנות כרטיס?

    הם כל כך ענקים, אבל לא עוזבים את גבולות ארה"ב... מה יהיה?

    טל, 03-09-2009 23:04