אלבומים

Geva Alon -The Wall Of Sound – 2007

מלודיות שקטות מול אנרגיות מתפרצות. גבע אלון – הגיטרה והבחור.

מאת עדי הררי. 01-01-2011

תגיות: רוק, אינדי רוק, גבע אלון, אסף אבידן, The flaying baby

Geva Alon -The Wall Of Sound – 2007

במשך חצי שנה הוא שכב מיותם על המדף, באופן נחרץ לא הסכמתי לשמוע אותו. נצמדתי לעיקרון טיפשי ויומרני שאמנים, במיוחד ישראליים, שמנסים להישמע לי כמו מישהו אחר, לא ראויים כלל לתשומת ליבי. והנה הגיע היום וחיפשתי משהו לשים ברקע, החלטתי לשים את  Days of Hunger. לא הגעתי לחצי הדיסק והתפוצצתי: "מה ניל יאנג? למי אכפת עכשיו מניל יאנג? הבחור הזה באמת ישראלי?" אני חושבת שעזבתי הכול באותה תקופה ונתתי לדיסק הזה את הכבוד הראוי לו.את The Wall of Sound שנאתי. אהבתי את אלון בנישה האקוסטית ולא הבנתי מה הוא מחפש לו במחוזות אחרים. אבל לאט לאט נפתחתי, כאשר השיא הגיע במסע הופעות של גבע אלון בארץ באוקטובר האחרון. מצאתי על הבמה בחור משופשף, ממוקצע, שמחויב ליצירה שלו בצורה שעוד לא ראיתי כזו בארץ. ההופעה הייתה הוא והוא היה כולו בתוכה. החיבור היה מושלם וכל הדיסק קבל משמעות אחרת. הוא לא הפך להיות אלבום מועדף, אלא פסקול התקופה. עוד חמש שנים מהיום, לאלבום הזה יהיה מקום של כבוד בזיכרון מהחיים הסטודנטיאליים שלי, זה ברור לי לגמרי.הדיסק הזה הוא פתח מילוט, בכל סיטואציה, למקום קצת רגוע יותר. הוא הרמוני ומלא אנרגיות בדיוק במקומות שאני מחפשת אותם ואני פשוט לא מתאכזבת משום האזנה אליו. אחרי שנים על גבי שנים של לאהוב מוזיקה תוצרת חוץ מצאתי את הדיסק האהוב עלי דווקא בארץ, מתחת לאף.

תגובות

  • יופי של ביקורת!

    גרמת לי לרצות ללכת ולקנות את הדיסק וכך יהיה!

    ברבלט, 03-02-2009 17:21

  • אלבום וואנאבי.

    טולי, 19-03-2010 22:25