אלבומים

דני הדר- לאהוב בלי להכיר- 2005

"אז לקחתי את עצמי לשיחה ואמרתי לעצמי דני אתה לא יכול להמשיך ככה יותר זוהי עיר משעממת זוהי עיר משעממת זוהי עיר משעממת"

מאת מיכל חי. 13-01-2009

תגיות: דני הדר

דני הדר- לאהוב בלי להכיר- 2005

יש תיאוריה כזאת מופרכת, לפיה כולנו בעצם חלק מניסוי של חוצנים עליונים וסנובים במיוחד. כאלו שנהנים להביט בנו מתוך פורמט ריאליטי עליון, הלומי גורל וחשיבות עצמית- מתאהבים, נלחמים, כותשים את עצמנו לאלפי תאים ואוקטגונים. מחכים בתור, לעוד סרט של טרנטינו, בדרך לסביח, יושבים מול הים שעות ולא אומרים כלום. מציעים אחד לשני לשכב, ונאבקים בסוף עם המנעול של האופניים. עירומים ומגוחכים, עושים הכל, רק לא להיות כאן לבד.

נראה שדני הדר הוא לא ממש חוצן, ובטח לא עליון. עם זאת, הוא עדין מצליח לתאר אותנו כמו בספר נבחר של אורלי קסטל בלום, פותחים את הבטן, תולשים כליה, סוגרים.  ב"לאהוב בלי להכיר" הוא עושה לכל השאלות הנוגות והנדושות אודות "מה זאת אהבה" מה שעושה טרנטינו לדמויות שלו בסרטיו המאוחרים. "טרנטינו כבר לא מה שהיה" שר הדר, אבל גם כאן, כמו תמיד, זה נגמר בלא מעט דם.

פעם הלכתי לאכול מלבי בשוק. הרוטב האדום זלג עלי משל הייתי לפחות אומה תורמן. בעודי זועקת I said goddam, חשבתי לי על האדון הדר. אני לא יודעת מה קרה בחייו בזמנים בהם עבד על האלבום הזה, אך כנראה ש לא היה כל כך טוב ויתכן, שזה מה שעושה אותו בין היתר לממש נפלא. דני הדר מקיא את כל המלבי של האהבה שלו ושלנו, בפליטה צבועה לבן אדום. כבר שנתיים שהדיסק הזה עושה לי צורם, מצחיק ועצוב באזניים. גם אם זה לא כל כך הרבה בשנות אור, זה בעצם המון. אוהבת ולומדת להכיר.

תגובות

  • המלצה מעולה!

    עשית לי חשק לשמוע את האלבום וגם לאכול מלבי :)

    מטוס, 13-01-2009 14:14