אלבומים

The National - Boxer - 2007

אלבום שלישי שלוקח אותנו אל מחוזות המלנכוליה המהורהרת והמערערת. האלבום הבוגר והכואב של שנה שעברה

מאת טל אטרקצי. 05-12-2008
The National - Boxer - 2007

"אם את הולכת עכשיו את מתחילה מלחמה" מכריז בטון עצוב מאט ברנינג'ר , הקול העמוק וכותב השירים המרכזי מאחורי The National.  " אני אשיג כסף, אני אהיה מצחיק שוב!" הוא מתחנן לפני ההיא שרוצה לעזוב ועל הדרך קורע את הלב שלי  ושל כל מי ששומע את השורה הזו. ואת זה הבנתי כשמצאתי את השורה הנ"ל מככבת מעל חולצת מעצבים ב-טי מארקט האחרון, מתנוססת נוגה מעל תמונה של ליצן עצוב.

קצת מוזר הסיפור שלי עם דה נשיונל:  Boxer, אלבום החורף הרשמי שלי של שנה שעברה היכה לא מעט גלים בקרב אוזניים יודעות דבר, ובשאר העולם - נאדה. אז כן, פה ושם אומרים שהאמריקאים מאוד מעריכים אותם ושלא כל כך נדיר לראות אותם מתארחים בלייט נייט'ס ממשפחת לנו את לטרמן. אבל העובדה היא שעם כמעט אפס באזז, מתחת לאף של כולם, הלהקה הסמי-אנונימית הזו (במונחי מיינסטרים כמובן) שחררה את האלבום הבוגר המלנכולי והכואב ביותר של השנה שעברה.

אולי הסוד הוא בהתבגרות. שני האלבומים הקודמים של דה נשיונל אמנם היו לגמרי ראויים להאזנה, אבל משהו בבגרות המדוכדכת שהם מפגינים בבוקסר רק מבליטה את הבוסריות שאפיינה את יצירותיהם הקודמות. ממש כמו יין טוב או זיכרון של תקופה יפה, קול הבריטון הכבד של ברנינג'ר רק הולך ומשתבח עם הזמן,  אותו זמן שגם מראה את אותותיו עליו ברמת הכתיבה והתכנים. פרידה, התפכחות או סתם איזו כאפה חסרת רחמים שהוא קיבל מהחיים ברגע נתון, הוציאה ממנו אסופת שירי משבר גיל 30 חתומה בחצי חיוך עצוב ואווירה אירונית ששורה עליך כבר מצליל הפסנתר שמבשר את FAKE EMPIRE, הרצועה הפותחת את האלבום.  

 " חברים שלנו חושבים שאנחנו זרים להם" הוא אומר, בהיעדר תרגום מדויק יותר ל-Mistaken For Strangers המאיים וגולש כמעט בטבעיות ל-Slow Show הקריפי, הנוירוטי וללא ספק, רגע השבירה המרגש ביותר בדיסק.  "אנחנו חצי ערים באימפריה מזויפת". הם שרים. לרגעים זה נשמע כמו ממש כמו נזיפה.

נשיונל שרים על אהבה שחוקה, זוגיות אבודה בחיים בורגנים שמתנהלים להם כמעט בלי שנעצור לרגע ונשאל את עצמנו לאן כל זה הולך ומה באמת חשוב לנו. ממש כמו החיים עצמם, גם הנשיונל עברו אבולוציה טבעית ובלתי נשלטת, מרוק אמריקאי ענייני אך לעוס היטב, אל מחוזות המלנכוליה המהורהרת והמערערת באלבום אחד שממש כשמו, מוציא דרכי נגיעה קטנות ומהירות - עד חבטת הנוק אאוט המפילה. עטיפת האלבום המרשימה רואה את הלהקה מנגנת על במה בחתונתו של המפיק המוערך פיטר קייטיס וגורמת לרגע לתהות על העתיד וסכנת השגרה והשחיקה של זוג צעיר ביום חתונתו. מצחיק שהוא בחר דווקא בהם לנגן בחתונה שלו. ואלי מצחיק זו בדיוק המילה ההפוכה.

תגובות

  • גו אטרקצי

    אחד האלבומים המרגשים, הטובים והאהובים, בשנת 2007. בחירה מצויינת!

    אודיני, 05-12-2008 22:00