אלבומים

Calexico - Carried To Dust - 2008

התרופה הכי טובה למזג האוויר הסכיזופרני שפוקד אותנו. רק שימו את האלבום ברקע, התנתקו מהעולם והכינו עצמכם לחורף

מאת ניר גורלי. 29-12-2008
Calexico - Carried To Dust - 2008

לעזאזל עם החורף הישראלי. עם כל שנה שעוברת הוא הולך ונהפך לזיכרון ילדות רחוק. ובינתיים אנחנו כאן בסוף נובמבר של שנת 2008, עדיין מסתובבים עם טישרטים ומשקפי שמש. מנסים להיאחז בכל ענן שעובר וטיפת גשם שיורדת בעונת הביניים הלא ממש ברורה הזאת שנקראת סתיו. ומכיוון שהסתיו הישראלי סובל מסכיזופרניה קשה בין הקיץ לחורף לא תזיק לו איזו תרופה מאזנת, כזו שתכיל בו את השלווה, האפרוריות, ריח הגשם הראשון, הפינוק בלילה הראשון מתחת לפוך וכל שאר המרכיבים שמסמלים את הסתיו האמיתי ואולי יביאו את החורף. משהו פשוט ומרגש. משהו כמו דיסק חדש של קאלקסיקו.

חמש שנים עברו מאז אלבום המופת feast of wire וכלל לא היה מובן לי כמה חיכיתי להמשך. חמישה קיצים חמים במיוחד שהובילו להתרפקות על אלבומים שנעשו בארצות קרות במיוחד, ודווקא לקאנטרי- פולק הדרומי שלהם לא חשבתי שאתגעגע. אבל הם מצאו אותי בדיוק בעונה הנכונה. תרופה מרגיעה לזמנים משוגעים. אלבום מנחם בימים טרופים. מלודיות שנתפסות בלב, ואוויר דרומי מחמם שנושב מהרמקולים שבחדרי בתל אביב ומצליח איכשהו בדרך שקשה להסביר להרגיש בדיוק כמו סתיו.

ותוך כדי כתיבת שורות אלו השמיים בחוץ שוב מתקדרים וגשם שוב מתחיל לטפטף. ויש תחושה שהפעם זו לא עוד סופה רגעית. הפעם באמת יש ריח של גשם ראשון. ותוך כדי צלילי גיטרה אקוסטית חמה וחצוצרות המריאצי שברקע נדמה פתאום שהתרופה באמת עובדת. אולי הפעם החורף באמת הגיע.

בוקר אחרי. השמים שוב מתבהרים.  המעילים חוזרים לארון. כנראה שהמצב קשה וצריך לקחת מינון יותר חזק. בינתיים נמשיך לחכות, לפחות עד הפעם הבאה שהאלבום יחזור למערכת.

תגובות