אלבומים

The Dynamics- Version Excursions -2007

גרסאות כיסוי לשירים אמריקאים בהפקת רגאיי מושקעת, שנות השישים עם עוצמה של שנות האלפיים.

מאת גלית גרינר . 20-11-2008
The Dynamics- Version Excursions -2007

 כשמם כן הם. חברה צרפתים שופעים ותוססים, דינאמיים משהו, שהדינאמיקה שוררת ביניהם, בין המקצבים, בין השירים. אלבום שכולו גרסאות רגאיי על גווניו ומקצביו, כמעט כולן מצוינות.  

בשנות ה- 60 הסאונד סיסטם בג'מייקה היה משמיע שירים שמחקים את המציאות האמריקאית, זמרים ג'מייקנים מתקתקים בלהיטי R&B ו boogie-shuffle אמריקאיים מקוריים, שירי רגאיי מוקדמים שהוקלטו באופנים פרימיטיביים בג'מייקה בשביל להתפרנס, בשביל לשרוד. כמעט עשור אח"כ הרגאיי הביא אותה בהפוכה והפך לכלי הביטוי העיקרי של החוויות ההיסטוריות של מעמד הפועלים, המובטלים והאיכרים הג'מיייקני. הי אלה שנים של ניסיונות שונים ומגוונים לגבש את הזהות האפרו אמריקאי בארה"ב ושל האפריקאי בג'מייקה, שנים בהם נוצר קשר הדוק בין פאנק ורוק אמריקאיים לרגאיי, שנים בהן משך הז'אנר תשומת לב אוניברסאלית ממוסיקאים אמריקאים ואירופאים, מבקרי רוק ומעריצים מכל העולם.

כדי להפוך את הרגאיי בשנות ה-70' רווי הטקסטים הדתיים, הפוליטיים והמחאתיים לרגאיי כמוסיקת המרד החדשה של הרוקנרול, נעשו כמה שינויים. רגאיי אוניברסאלי הוקלט באולפנים מודרניים, בפורמט של אלבומים שלמים ולא סינגלים, שם הסאונד הפך רך וקליל יותר, הוריד את הדגש מכלים דומיננטיים בז'אנר, גיטרת הבאס והתופים, ודחף את הגיטרה החשמלית והקלידים קדימה, בהדרגה השתנתה הדעה הרווחת בקרב מאזיני רוק הרואה ברגאיי מוסיקה לא איכותית. אומני רגאיי בעצמם, בכדי למשוך קהל אוניברסלי, אימצו אלמנטים מוכרים מהמוסיקה האמריקאית. לדוגמא, ב-"catch a fire" של בוב מארלי והווילרז, מעל מקצב הרגאיי נשמעו כלים מעולם הרוק כמו אורגן וגיטרה ואף סולו של גיטרה, אלמנט רוקיסטי מובהק.

Version Excursions של ה- Dynamics מחזיר אותנו לשנות ה- 60 עם עוצמה של שנות האלפיים. גרסאות כיסוי לשירים אמריקאיים בהפקת רגאיי מושקעת, כזו שעושה כבוד למוזיקה האמריקאית,כזו שמוכיחה את יכולותיה המוסיקאליות. לא מתוך ניסיון לשרוד, אלא מתוך מקום שלם, חזק ובטוח בעצמו שיכול להרשות לעצמו להפוך חלק מהלהיטים האמריקאיים למשהו אחר, טוב יותר בחלק מהמקרים. הרגאיי של שנות האלפיים, על אף התנוונות חלקים לא קטנים בכוחו הפוליטי והמחאתי, כבר מזמן הוכיח את כוחו. כאן באלבום זה הוא שמשאיר את הלהיט האמריקאי בתודעה, עושה נוסטלגיה.  

אז יש גרסאות אדישות כמו Brothers On The Slide של Cymande או Move On Up של Curtis Mayfield, כי הם לא נשמעים טוב רגאיי סטייל, אבל Whole Lotta Love , Nation Army 7 ,Land Of 1000 Dances או Fever מקבלים תפנית אנרגטית אחרת. הדודבן של האלבום, Miss You של הרולינג סטון נשמע עוצמתי ומרגש, אחד השירים שעשו לי את 2007 ובכלל. עצב מתוק, געגוע עמוק לאדם אהוב שמספר על לילות ללא שינה, המתנה אינסופית ליד הטלפון, שמצלצל ובצד השני זה רק חברים עם הצעה לבילוי חפוז, קריאה מהבטן שמתכווצת שתבואי, תבואי, תבואי, אפקט דאב שמהדהד את המילה ומתפייד, געגוע עם טעם מתוק ואופטימי, היא לא באה אבל יש לי כוח לשיר ולמלא עצמי באהבה.

תגובות