אלבומים

Loretta Lynn – Van Lear Rose - 2004

שיתוף פעולה בין לורטה לין, הסבתא של הקאנטרי לג'ק וויט הילד של הגאראג' הוליד אלבום עם סאונד שורשי ועדכני במידה שווה, וגילה לדור חדש את סוד הקאנטרי.

מאת עידית נרקיס כ"ץ. 17-10-2008
Loretta Lynn – Van Lear Rose - 2004

קאנטרי. המזרחית של ארצות הברית. המוזיקה האמריקאית העממית ביותר, לטוב ולרע היא ז'אנר שהיה סגור בפני הרבה זמן. משבצות אף פעם לא עשו לי טוב וגם מגפיים בתוך הג'ינס זה לא בשבילי, ואל תתנו לי להתחיל אפילו על ריקודי שורות. קאנטרי תמיד נחשב בעיני כז'אנר נחות ולא מתוחכם. עד ששמעתי את Van Lear Rose של לורטה לין.

לין היא אחת מאגדות הקאנטרי החיות בארצות הברית, ששלטה במצעדי הקאנטרי בשנות השישים והשבעים. 'בתו של כורה הפחם' עשתה בשנת 2004 את הקאמבק האלגנטי ביותר בעולם הקאנטרי: בגיל שבעים, עם גישה של צעירונת ובחיזוקו של ג'ק ווייט מ-The White Stipes היא הוציאה את Van Lear Rose - אלבום קאנטרי עם נטייה מפתיעה לגאראג' דטרויטי בנוסח ווייט. האחרון הצליח להוציא מלין סאונד שורשי אך גם עדכני במידה שווה, מילים נהדרות שהופכות כל שיר לסיפור קטן בפני עצמו ובעיקר את הדואט המופתי שלהם ' Portland Oregon' שיר שליחו לעולם לא ינוס ממני. כיאה לקאמבק מפואר, לין ו-ווייט זכו באותה שנה בכמה פרסי גראמי על שיתוף הפעולה ולין זכתה בעדת מעריצים חדשה וצעירה שגילתה את סוד הקאנטרי בזכות האלבום הזה. מאז למדתי שקאנטרי יכול להיות גם איכותי. שמות כמו לוסינדה וויליאמס, ג'וני קאש, ווילי נלסון, אמילו האריס ואפילו האינדי-קאנטרי העכשווי של ג'ני לואיס, ברייט אייז ומיי מורנינג ג'אקט עושים לי טוב על הלב, והכל בזכות הגברת לורטה לין. תבורכי סבתא.

הביצוע של דפנה ארמוני ל'אני שמורת טבע' של לורטה לין, מתוך המופע 'עמק הנהר האדום' של מתי כספי.

תגובות