אלבומים

קוב - סיום מפואר בלחיצת כפתור - 2008

קוב כבר לא מגניייב. וזה נשמע מצוין. באלבום שני ומעולה הצליח קוב לדבר אל חיי יותר מכל מוזיקאי אחר בשנה האחרונה

מאת ניר גורלי. 29-09-2008
קוב - סיום מפואר בלחיצת כפתור - 2008

אני מודה, הייתה לי בעיה עם קוב בהתחלה. קולו המאנפף והמוחצן הרתיע אותי וכל הקטע שלו נשמע לי כמו גימיק לא מוצלח. מסיבה זו כשהגיע אלי אלבומו החדש "סיום מפואר בלחיצת כפתור", התעלמתי ממנו בהפגנתיות במשך תקופה ארוכה. מה שגרם לי בסופו של דבר כן להוציא אותו מהניילון ולתת לו צ'אנס, הייתה העטיפה המרהיבה שלו. מה שנגלה לי בתוכו הוא הרבה יותר מסתם אלבום טוב.

הדבר הראשון שבולט מההאזנה לאלבום הוא ההפקה המוזיקלית שנעשתה בסטנדרטים גבוהים. בניגוד להרבה אלבומים ישראלים היא גם נשמעה עדכנית ביחס למוזיקת אינדי עולמית. הדבר השני ששמים לב אליו הוא הקול של קוב. כשהוא רוצה הוא יכול לשיר כמו בן אדם וכשהוא שר טקסטים כואבים הוא יודע גם לתת להם כבוד. וכך קולו המזוהה והשנוי במחלוקת נותן גיחה קצרה ובודדת רק בשיר השלישי "עולם מכור". לקח זמן ובסוף הצלחתי לחבב גם אותו.

מה שמאפיין את האלבום יותר מכל והופך אותו מאלבום טוב לאלבום חשוב היא הכתיבה. נקודת המבט שקוב מסתכל דרכה היא מאוד תל אביבית. שם האלבום מרמז על הפראנויה הלאומית האופנתית לשנת 2008, ופרנויה זו מחלחלת גם לתל אביב, העיר שנתפסת כביכול כאסקפיסטית. הכאב הראשון שקוב כואב הוא על המוזות השותקות. מעט מאוד אמנים ישראלים מתייחסים למצב המחורבן של המדינה ואת הכתיבה הביקורתית של קוב אפשר להשוות בקלות לזו של "הבילויים". להבדיל מהם שמסתכלים מהצד בציניות ובאירוניה, קוב נותן לנו את השקפתו בגוף ראשון. אמנם "המוזות שותקות", אבל הוא לא שותק ואף מודה ש"אין לאן לברוח..."

טקסט פוליטי נוסף אפשר למצוא ב"במלאות שנה למותו של...", האסוציאציה שקיבלתי מהטקסט המרומז הייתה לרצח רבין ולריק שעדיין מהדהד באוויר ("איפה ההמון מול השנים האבודות"), אך השיר בעצם רלוונטי לכל מוות שהוא במדינה מוכת שכול.

ולא רק על התקיעות הלאומית קוב שר. הכאב שמוקרן בטקסטים הוא בעיקר אישי. הרבה בדידות במישור הזוגי ("כאב") והחברתי ("אנשים חדשים"), התסכול והיאוש בו נפתח השיר בשאלה "איך אני אמצא עכשיו אנשים חדשים" הופך אותו לאחד הטקסטים שהזדהיתי איתם יותר מכל. משפט אחד שמתאר במדויק את הבדידות שבחוויה האורבנית. השיר שאחריו מהווה נקודת אור יחידה באלבום עם מילים שבסיטואציה אחרת היו אולי נתפסות כקיטשיות. ובכל זאת קשה שלא להתרגש ולשמוח ב"סימנים של אהבה", וקשה במיוחד לעמוד בפני ההפקה הסוחפת והתופים של אורי תכלת.

האלבום מסתיים עם קאבר ל"שינויי מזג האוויר" הבינוני של שלמה ארצי אבל הטעם הטוב מהאלבום נשאר. באלבומו השני הוכיח קוב שקולו חשוב שישמע. את התובנות שהוא הצליח להגיד על החיים שלי, כבר מזמן הפסקתי לחפש במוזיקה הישראלית. ואפשר לומר על משקל שמו האפוקליפטי של האלבום שזוהי פתיחה מפוארת לקריירה מבטיחה. 

תגובות