אלבומים

Tool – Lateralus - 2001

יצירה אבסטרקטית שמקדימה את זמנה. בעוד 20 שנה נסתכל על לאטרלוס של טול כמו שאנחנו מסתכלים היום על החומה ועל או.קיי קומפיוטר

מאת דני מלקונוביצקי. 28-09-2008
Tool – Lateralus - 2001

 

"אני יודע שהמוח האנושי מתקשה לעכל את זה בשמיעה ראשונה, אבל אתה חייב לשמוע את זה לבד ולתת לזה לעלות". אלו היו המילים האחרונות ששמעתי לפני שחיי נחלקו לשניים. לפני טול ואחרי טול.  אני חייב להודות שבתחילה לא הבנתי את הכת המוזרה הזו, כת מעריצי טול, והייתי בטוח שזו עוד חבורה של ילדים שמאוננים לצלילי דרים ת'יאטר או להקת פרוג מטאל אחרת בסגנון.

אמנם אנחנו מדברים על מטאל, ועוד כזה שמנוגן בדרופ די, אולם טול מפליגים למעוזות שחורגים מגבולות המטאפיזיקה ומהגדרות מוזיקליות מוכרות. תסלחו לי על הקלישאה, אבל הפרוג של טול הוא אלטרנטיבה לפרוג של דרים.  טול עושים מוזיקה לא בשביל להפגין את יכולותיהם הוירטואוזיות ולא בשביל לשפוך 200 איי.קיו בתוך 200 תווים שמנוגנים ב300 ביטים בשנייה.  טול עושים מוזיקה בשביל המוזיקה. 

במקום ריפים מלאים בתחכום וגדושים במלודיות ניאו קלאסיות פלצניות אנחנו מקבלים פרץ של אנרגיה טהורה והמון אגרסיות.  אין סולואי גיטרה מפוארים ואין מעברי סולמות ומודוסים מתוחכמים.  התחכום של טול בא להם באופן טבעי, שום דבר לא נשמע מאולץ כאילו הוא נכתב על הפורטטורה רק כדי שתתפעלו.  אם זאת, קשה לומר על התופים של דני קרי שהם פשוטים.  ובכן, קרי הוא מתופף פוליריתמי, כלומר, מעבר לריתמיקה הבסיסית שלו שמאופיינת בחשיבה מתמטית ומשקלים א-סימטריים הוא יודע לשזור בדייקנות רבה עוד ועוד צלילים ממערכת התופים הענקית שלו וכל זאת כמובן בלי לגרוע דבר.  פשוט נסו לעקוב אחרי המשקל. אין תיבה שנשמעת כקודמתה.

כששומעים את לאטרלוס ועוברים את ההלם הראשוני, אי אפשר שלא לשאול האם הדברים נכתבו לאחר מלאכת מחשבת דקדקנית או שמא מדובר בפוקס, או שאולי הכוח המאגי של האלבום טמון  בכלל בעריכה מוזיקלית גאונית.  לאחר שצפיתי בביצוע חי של כל האלבום שבוצע מסונכרן למשעי, התשובה היא חד משמעית- לא מדובר בפוקס. מדובר ביצירה שנשגבת מבינתנו. פלא אבולוציוני אם תרצו.  ואם כבר פלא אבולוציוני, זוהי הגדרה לא רעה למבנה של השירים באלבום.  אורך ממוצע של 9 דקות לשיר, בתים שמגיחים בהפתעה לא צפויה, קליימקס שמתרומם אחרי קליימקס, מעברים לא קונבנציונליים בעליל וקתרזיס שלא היה מבייש את אנטיגונה.  "הטינה", הרצועה שפותחת את האלבום, מכניסה אותנו די מהר לאווירה קודרת שמנתקת אותנו מהעולם ושולחת אותנו למעין מקום שמזכיר את "ארץ המראות" של אליס, רק שבמקום יצורים מופלאים אנחנו משתהים אל מול עצמינו בלבד כשהמוזיקה היא מעין "המנטל מנטור" שלנו והיא מדריכה אותנו לעבר תיקון פנימי בתוך רזי נשמתנו.

תחברו לכל זה את הפילוסופיה של הסולן מיינרד ג'יימס קינאן שרקומה בליריקה וקיבלתם מאסטרפיס.  מאז פינק פלויד לא היו אלבומי קונספט כאלה.  הפילוסופיה של קינאן ייחודית ולא מזכירה אף אסכולה קיימת.  ממש כמו מיכאלנג'לו בערוב ימיו שהבין את החשיבות של הבלטת הפן הרוחני על פני הגשמי.  מספיק להציץ בעטיפה של האלבום בכדי לראות שנעשה שילוב מושכל של שניהם.  יצירה אבסטרקטית שמקדימה את זמנה. אני בטוח שבעוד 20 שנה נסתכל על לאטרלוס של טול כמו שאנחנו מסתכלים היום על החומה ועל או.קיי קומפיוטר.

תגובות

  • טיפטיפות

    באיזה שעה ובאיזה יום התוכנית משודרת,אם בכלל?! לא הצלחתי למצוא את התוכנית גם בארכיון. הייתי מאוד שמח לשמוע את התוכנית... תודה

    נועם, 11-01-2009 21:15