אלבומים

Russel Gunn - Ethnomusicology Vol 3 - 2003

הניסיון השלישי (והמוצלח ביותר לטעמי) של החצוצרן ולהקתו לצאת למסע פנימה בעקבות השורשים של המוזיקה האמריקאית השחורה - מהג'אז דרך הפ'אנק להיפ הופ.

מאת נמר גולן. 19-09-2008
Russel Gunn - Ethnomusicology Vol 3 - 2003

ראסל גאן הוא יוצר מרתק. חצוצרן ניו יורקי שהגיע מעולם הג'אז והרכב הסולו שלו איבד אט אט את האחידות הז'אנרית ונעשה הרכב של מוסיקה שחורה רב תחומית והיתוך. בסדרה ethnomusicology הנסיון הוא לתת למאזין תמונה חדשה של עולם המוזיקה השחורה (כמובן שמדובר באמריקה). ההרכב מבצע קאברים לשירים שנהפכו לאגדות ג'אז וגם שירים מקוריים בשילוב עם סימפולים, סקרצ'ים וחשיבה שמאוד לא מקובלת בתוך עולם הג'אז. 

בתור אמן מדור ההיפ הופ, שיוצר בתחום הג'אז (אני פשוט לא אוהב להשתמש במונח פיוז'ן - הוא מתאר בעיני יותר מידי דברים שאין בינהם קשר) הצורה והאמצעים בהם הוא מנגן הופכים את הג'אז שלו למשהו שמאוד מזכיר היפ הופ מבחינת חומר גלם - בטקסטים החריפים, לעיתים פוליטים, באנרגיה הקשוחה, התוקפנית שהוא משדר, הוא מעביר הרבה מרוח התקופה בה הוא יוצר. זאת בניגוד להרבה ג'אזיסטים בני דורו, שבנגינתם יש משהו הרבה יותר מתוחכם, מעודן ומרוחק - ונראה שאין להם יותר את השאיפה לנסות ולהעביר משהו מרוח התקופה.

האלבום מסמל גם שינוי מאוד חשוב ללהקה כשהוא בעצם מבשר את המעבר לגיטרה באס ולקלידים אלקטרוניים, מעין הידהוד של סצינת הסווינג והבוגי גא'ז שמתגלגלת ונולדת מחדש כרית'ם אנד בלוז ואז מוותרת (ע"פ רוב) על הקונטרה באס, ועל עצמה שנהפכת עם השנים לפ'אנק שמשאיר מאחוריו את הפסנתר האקוסטי לטובת הקלידים. התחושה היא מאוד פ'אנקית, והשימוש באפקטים כמו דיסטורשיין ו-וואה וואה, שנהוגים בגיטרות לרוב, בחצוצרה - מביא לסאונד מיוחד וספציפי, שהוא בעצם הדבר שתפס אותי וגרם לי להתוודע ללהקה עוד לפני שהבנתי את התכנים.

התוצאה עמוקה ומעניינת לאוזן ולראש - נוטפת גרוב, קצב וכאב אבל מתפקדת גם כהרצאה (או לפחות אמירה ברורה) לגבי מהי המהות של המוזיקה השחורה (בעיני היוצרים) ואפילו מוזיקה בכלל.

תגובות