אלבומים

The Books - The lemon of pink - 2003

אלבום נוגע ללב שמשלב אמביינט ומוזיקה קונקרטית עם אינדי רוק בכלים אקוסטים.

מאת נמר גולן. 18-10-2008
The Books - The lemon of pink - 2003

בשמיעה ראשונה של The Books (והאמת גם אחרי כן) קשה להגדיר את הז'אנר שבו הם יוצרים או להבין בדיוק מה אנו שומעים. אמביינט היא אולי ההגדרה הראשונה שעולה לראש - מוזיקה שמנסה להשתלב עם הסביבה וליצור אווירה חלומית "אטמוספרית" יותר מלהעביר מסר ברור. בהמשך, חוסר היציבות של התחושה החלומית לא מאפשר לנו לקטלג כאמביינט - יותר מידי דברים קורים, ,תשומת הלב של המאזין נדרשת כל הזמן ואלמנטים מז'אנרים אחרים מופיעים תכופות. (מדהים שבז'אנר זה, ברוב המיקרים לתחושת החלום יש הרגשה סטאטית בלי קשר לתנועה המתמדת שבחלומות אמיתיים, לפחות שלי).

אפשר להבחין בשימוש רב בכלי העריכה האקלטרונים - סימפולים, לופים, חיתוכים, אבל מצד שני, גם בהמון כלים אקוסטים (אפילו אתניים) ושירה חיה. המקצב לא אחיד, משתנה תדירות - ומדובר על יותר מכמה ביטים בדקה או בכמה שמיניות הקטע - מדובר על המקצב הפנימי העמוק של היצירה שגורם לקטעים באמת להיבדל אחד מן השני. בקטעים רבים לשירים כמעט ואין קצב בכלל. שילוב דגימות של קולות "מהחיים" (מוזיקה קונקרטית) מהווה מוטיב חשוב לאורך כל הדרך. בעיני יש כאן הצהרה אמנותית חזקה בנוגע לחוסר השלמות של דברים, לאסטתיקה של הלא גמור ולשילוב של המוזיקה בחיי היום יום, מעין מימוש של חזון לגבי מוזיקה שנוצרת בתנאים אחרים, עם אידאלים אחרים.

כל החתיכות הללו מתגבשות יחדיו לתחושה ערפילית לחלוטין, כמו חלום, כמו מסע בריחוף - ציפה היא מונח יותר מדויק להרגשה. ככל שמתפזר הענן בשמיעות הבאות, האלבום הופך ונהיה פחות מיסתורי ומשונה ויותר מוכר ואהוב - אבל היופי הפשוט, המינימליסטי (ועם כה, כל כך מורכב) נשאר.  

תגובות

  • השיר הראשון מדהים. אני לא אנסה להכנס לתיאורים

    אבל הוא פשוט מדהים. לדעתי כל מה שמגיע אחריו לא מצליח לעמוד ברף הגבוה של הפתיחה, וזו גם הסיבה ששמעתי את האלבום מעט מאוד פעמים מההתחלה ועד הסוף. אני מעדיף את האי.פי שהם עשו עם פרפיוז 73, שמכיל המון חיתוכים וסימפולים מהאלבום הזה

    הליברוב, 25-09-2008 05:43

  • קצת יותר סבלנות היתה עושה להאזנה שלך רק טוב הליברוב

    האי פי עם פרפיוז באמת גאוני לטעמי - אבל הגאוניות לטעמי יותר שייכת לפרפיוז מלספרים - הוא תפס את הפוטנציאל הצלילי העצום של ההרכב והכין ממנו משהו אחר לגמרי. השיר הראשון בעיני הוא באמת אחת מהיציאות המדהימות אבל הוא מייצג באופן הרבה יותר עמוק את רוח האלבום כשלם, שאולי לא מתחברים אליה בשמיעות הראשונות אבל היא רק משביחה ככל שהזמן עובר.

    נמר, 25-09-2008 09:55