אלבומים

Skee Lo - I Wish - 1995

לא אוהבים היפ הופ? הנה ההזדמנות שלכם לאכול את הכובע. עם להיט אחד שיכול לגשר מעל כל פער חברתי/גזעי/מוסיקלי ובחורצ'יק ששם את כל הלב באלבום

מאת נתי חסיד. 14-09-2008
Skee Lo - I Wish - 1995

כולנו מכירים מישהו ששונא היפ הופ, היי, זה אפילו יכול להיות אתם! אבל לכל בעיה יש פתרון - השיר האחד הזה שאי אפשר לעמוד בפניו, השיר הזה שגורם לך להגיד "אולי טעיתי".

כולנו מכירים את סקי-לו, הראפר שבניגוד לכל הטרנדים, נכון לשנת 1995 בחר להציג את עצמו דווקא בתור הלוזר שבסך הכל רוצה להיות קצת יותר גבוה, לנהוג בשבי אימפלה ולהכיר כוסית שהוא יוכל להרים אליה טלפון, האם זה יותר מדי לבקש?

כנראה שלא, כי השיר I Wish - יחד עם הקליפ הנהדר עם המחווה ל"פורסט גאמפ" - הפך לאחד מהשירים האלה שיכולים לגשר מעל כל פער חברתי/גזעי/מוסיקלי ולאחר אין ספור שידורים והשמעות בערך בכל חור בעולם, כבר די ברור שמדובר במתחרה רציני לתואר "השיר שהכי קל לאהוב אי פעם". קלף האמפתיה גרף לו את כל הקופה ועם ההצלחה המסחררת של הסינגל (מכירות של סינגל זהב), מר סקי-לו שיחרר את אלבומו הראשון שנושא את שמו של השיר ("I Wish" להזכירכם). רף הציפיות היה גבוה והרבה מאזינים התאכזבו לגלות שאין שם שירים ברמה של ההוא. להגנתו של סקי-לו ייאמר שמעטים השירים שמגיעים לרמה הזו.

למרות הכל, כבר מהשמיעה הראשונה שומעים שהבחורצ'יק שם את כל הלב באלבום הזה, הוא הפיק את כולו יחד עם מפיק לא מוכר ומאוד מוצלח בשם Kandor שהכניס הרבה כלים חיים לחגיגה. הטקסטים נקיים מקללות, אבל הם לא סכריניים ברמה שתגרום לחבר'ה מהשכונה להפנות את הגב, למעשה, הוא מזמין את כולם לקפוץ פנימה אל אותה שבי אימפלה ולעשות סיבוב ב "Crenshaw" - שיר הלל ל...לעשות סיבוב עם האוטו ולהסתלבט. נכון שדר. דרה וסנופ דוגג כבר כיסו את הטריטוריה הזאת, אבל איכשהו סקי-לו מצליח להפיח בה רוח חיים שונה. זה הקסם שלו, גם הוא רודף שמלות כמו כולם - אבל הוא לא סליזי, גם הוא אוהב להשוויץ - אבל בגובה העיניים (תבדקו את "superman" המשובח עם הסקסופון הבלתי נשכח) ובניגוד לרוב הראפרים, אין לו בעיה לספר על זה שבחורה שברה לו את הלב ולהתחנן שתחזור אליו ("Come back to me") עם הביט הכל כך כייפי.

בניגוד למסורת של אלבומי הראפ שגורסת ש"ככמה שיותר שירים - יותר טוב" (לא נכון בכלל) יש רק 11 שירים באלבום פלוס רימיקס מצוין ללהיט ההוא. "You Ain't Down" הוא בלדה על אכזבות, הביט ג'אזי ואוורירי והתופים נותנים מקצב ייחודי שהייתי רוצה לשמוע יותר ראפרים מנסים אותו. "This is how it Sounds" ממשיך את הקו הג'אזי ונשמע כמו משהו ש A Tribe Called Quest היו עושים, ו"The Burger Song" הוא פשוט מגניב. הרבה מההפקות משתמשות בסימפולים שנחרשו בלא מעט להיטי היפ הופ, אבל סקי-לו גורם לזה לעבוד כי הקול שלו קופצני והאינטונציה שלו מדויקת, הפלואו שלו יכול להושיב אלף הברות במשפט אחד מבלי ליפול מהביט ויש לו את המעלה שכל אמסי גדול צריך בארסנל שלו - הוא יודע לספר סיפור.

האלבום הגיע למעמד זהב (להיט במונחים של היום, אכזבה בעולם של 1995) וסקי-לו נעלם וניסה לחזור ולבצע קאמבק ב-1999, זה לא הלך לו. אבל תמיד יהיה לו האלבום הזה, שנשמע מעולה גם כיום (למרות כמה סינטיסייזרים זולים פה ושם), עמוס בג'י-Fאנק איכותי וקייצי ובחרוזים שכיף לזכור ולהשמיע בפול ווליום בדרך אל הים, בשבי אימפלה, כשהגג פתוח...

תגובות