אלבומים

Michel Legrand - Les Parapluies de Cherbourg - 1964

הפסקול האינטגראלי לאופרת הקיטש המושלמת של הבמאי ז'אק דמי

מאת ערן קידר. 13-08-2008
Michel Legrand - Les Parapluies de Cherbourg - 1964

 בתור מי שהתעניין שנים רבות בתיאטרון, מן הסתם עולם המיוזיקלס הוא עולם מפתה מאוד עבורי. אני אוהב את הזיוף שבמיוזיקל. אבל "מטריות שרבורג" הוא לא מיוזיקל, הוא הרבה מעבר לכך. למעשה מדובר באופרה מודרנית לכל דבר, אופרה שקצת יכולה לעצבן כשאתה צופה בסרט לראשונה והשחקנים מתחילים לשיר את הדיאלוגים. אין דיאלוג אחד בסר ט הזה שאיננו מושר. אז קודם כל, כדי להרגיע את הספקנים - כשמתרגלים לזה אחרי רבע שעה זה ממש מרתק בזכות שני דברים עיקריים. קודם כל המוזיקה של מישל לה-גרנד מצויינת, קיטש או לא קיטש. מי שלא אוהב את הטופי הזה שלא ייטרח בכלל. בסרט של ז'אק דמי יש תמימות גדולה והטופי הזה נדרש. האלמנט השני הוא העיצוב האומנותי. בסרט כמה מהסטים היותר יפים בתולדות הקולנוע, דווקא משום שהוא לא נבהל מלעשות שימוש ב"טעם רע". זיכרו שהסרט הזה נעשה שנים רבות לפני שאלמודובר לימד את הצופים להתענג על עיצוב מוגזם וצבעוני. ז'אק דמי היה חלוץ כאן. הוא לקח את מסורת המלודרמה והמיוזיקל ההוליוודי למקום ניסיוני שחורג ממה שניתן לקרוא לו "טעם טוב", ולא מתבייש להדביק את הצופים לכסאות.

בין אווירת השנסון הצרפתי, הקברט והמחזמר מברודווי, שוזר לה-גראנד רגעים של ג'אז "ביג בנד" ואפילו טנגו א-לה פיאצולה. גם הומור לא חסר כאן, הומור עצמי ליתר דיוק, אירוניה מרעננת, כזו שמאפשרת גם לא להתייחס לגמרי ברצינות לסיפור האהבה בין ג'נבייב (קאתרין דנב הצעירה והיפהפיה) לגי (נינו קאסטלנואובו). למרות זאת קשה שלא להזיל דמעה בסוף.

תגובות