אלבומים

Leo Kottke - 12 Strings Blues - 1969

אפשר לומר שזה נשמע כמו פרד ניל פוגש את סקיפ ג'יימס. אם זה אומר משהו בכלל. איך שלא תסתכלו על זה לאו קוטקה הוא אחד מהגיטריסטים הטובים בהיסטוריה

מאת יאיר יונה. 19-06-2008
Leo Kottke - 12 Strings Blues - 1969

בראש ובראשונה היו אפרו אמריקאים באלאבמה ומיסיסיפי, אחריהם הייתה מלחמה, אחריהם הגיע Leadbelly (שכתב את Where did you sleep last night של האנפלאגד של נירוונה) אחריו הגיעו אחרים ובסוף הגיע ג'ון פאהי.

לא נדבר עכשיו על פאהי והחשיבות שלו לעולם הבלוז האקוסטי, אבל הוא כן הקים לייבל בשם Takoma. בלייבל הוא החתים את עצמו והוציא תקליטים אדירים. כשפאהי נתן לגיטמציה מסחרית לסגנון הזה, הרבה מאד אנשים נסחפו אחריו. ואז החלה Takoma להחתים עוד ועוד אמנים. שני הבולטים במיוחד היו רובי באשו, שעליו עוד אספר, ולאו קוטקה.

לאו קוטקה היה גיטריסט סלייד ו-12 מיתרים ענק מהחיים. הייתה לו שליטה טכנית שלא תאמן בכלי, טאץ' וסגנון משלו, קצת משנות השלושים, קצת מג'ון פאהי, הרבה מלאו קוטקה. התקליט הראשון שלו 12 Strings Blues היה פנינת בלוז ענקית מהחיים, עם שירה מלאת רגש ונגינה מדהימה. יש לי כל את האלבומים שלו משנות השבעים ובאף אחד הוא לא התעלה על תקליט הבכורה שלו מ 1969. זה אולי טמון בעובדה שקוטקה מעולם לא היה סונגרייטר טוב במיוחד כמו שהיה גיטריסט טוב במיוחד, שזה קצת מבעס כי אוטומטית זה שם אותוח במשבצת ה-מוזיקאי של גיטריסטים.

באלבום הראשון שלו, יש סוג מסוים של רגש בוסרי שהוא מעולם לא הצליח לשחזר אחר כך (אולי רק קצת באלבום הבא שלו - Circle Around The Sun) אפשר לומר שזה נשמע כמו פרד ניל פוגש את סקיפ ג'יימס. אם זה אומר משהו בכלל. על כל פנים, אחרי שני האלבומים האלה, הוא הוציא את הבכורה שלו בלייבל של פאהי 6 and 12 strings Blues והשאר היסטוריה. קוטקה התפרסם מאד והמשיך להוציא תקליטים עד היום. בעיניי, השיא שלו היה בדיוק באלבום הזה ועוד חצי. כל שאר התקליטים נשארו תקליטי אימון לגיטריסטים שרוצים לאתגר את עצמם.

אגב, התקליט הזה מעולם לא יצא לאור על גבי תקליטור, אבל קראתי בדיוק הבוקר שהולכים להוציא אותו בהוצאה מחודשת, אז שווה לחכות. בכל מקרה, מסתובבת ברשת גרסה שמישהו העלה מהוויניל המקורי, אז אפשר בינתיים לחפש....

tiny_mce_marker

תגובות