אלבומים

Trio Los Panchos-Los Mejores Boleros Vol.1-1994

הסיפור שלא סופר מעולם על פוגי, ההוא מכוורת

מאת ניר אביבי. 13-03-2008
Trio Los Panchos-Los Mejores Boleros Vol.1-1994

סבא שלי ,ישראל, נולד בבואנוס איירס ארגנטינה בשנת 1927 להורים שעלו מפולין בעקבות הפרוגרומים שעשו ביהודים בזמן ההוא, הם פתחו מכולת וזו הייתה הפרנסה של המשפחה: משפחה קשת יום , שמנסה להתקיים בכבוד והורים ניסו לגדל חמישה ילדים ברחובות המתפתחים של שכונת מהגרים בדרום אמריקה- היו שם מהכל: לבנונים, סורים, איטלקים, ספרדים, ועוד. המון סיפורים שמעתי מהזמנים ההם בארגנטינה, על הכובע שסבא שלי הוריד כל פעם מהראש כשהיה יוצא לרחוב ופחד שהילדים יזהו שהוא יהודי וירביצו לו, על המשחקי כדורגל של בוקה ג'וניורס שהוא היה מתפלח אליהם עם חברים שלו ועל המעבר לארץ ישראל אחרי שהכיר את סבתא שלי בתנועה בבואנוס והשנה שהם לא היו ביחד עד שהיא הגיעה לכאן -עוזבת את כל מה שהיה לה שם ובאה לחיות איתו בארץ. הרבה סיפורים מזכירים מאוד את המראות מהסרט "דרום אמריקה על אופנוע": עוני , גזענות, אושר מהדברים הקטנים, והרבה אהבה למוסיקה ולבשר. כשהם הגיעו לארץ המובטחת הם הגיעו לקיבוץ מפלסים- קיבוץ של עולים כמוהם מארגנטינה בנגב המערבי (ליד איפה שהיום יורים קסאמים) ושם הדרך הייתה קשה. שרוליק נעשה אחראי על הלול , האמרגן של קבוצת הכדורגל, וגם, האמרגן והמנחה של הלהקה :"שלישית מפלסים "-שהיו גם כן חבר'ה שעלו מארגנטינה ועשו קאברים לשירים המוכרים של החברה מהקיבוץ -QUIZAS QUIZAS, VOLVER וכו'...

שרוליק היה מנחה את ההופעות והאגדה מספרת שהם הופיעו פעם אחת כשהחברים של כוורת נכחו באותו האירוע המנחה נראה להם כאישיות מיוחדת והם לקחו את סגנון הדיבור שלו ופיתחו אותו למה שנקרא היום- "פוגי", כן כן , אותו פוגי האגדי הוא לא אחר מאשר סבא שלי שעליו התבסס הקול המיוחד שמשלב דיבור מהאף וצעקני (אומת לאחר שיחה עם דני סנדרסון מייסד כוורת). סבתא שלי הייתה מורה בשנותייה בקיבוץ וביחד הזוג הקים משפחה יחד עם שלוש בנות שאחת מהן היא אמי. הסיפור עוד ארוך מאוד והחיים זרקו את הסבים שלי למסעות שונים ומוזרים ברחבי העולם שאפשר לספר עליהם עוד הרבה. אבל האלבום הזה של הטריו לוס פאנצ'וס בשבילי הוא פשוט פס קול הסרט של החיים של הסבים שלי- אהבות, אכזבות,אסאדו,מוסיקה, הרבה חברים בדרך שלא הצליחו להגיע עד היום הזה, והסתכלות מתוקה מרירה עם חיוך מהול בעצב על מה שהיה והנאה לא שלמה ממה שיש.

אני ממליץ לכם לקנות נתח רציני של אסאדו- (הצלעות הנמוכות של הפרה) ,לתקוע אותם על צלב בחצר,להדליק מדורה, לדאוג שיש הרבה אלכוהול, חברים, שמש, ולשים את הדיסק ברקע שיתנגן לו בזמן שהבשר נעשה לאט לאט והמיצים נוטפים ממנו בקצב איטי ומדליקים גיצים במדורה שלמטה,לחייך, וליהנות מכל רגע שאנחנו חיים

תגובות

  • מממ

    כתיבה מעוררת השראה גורמת לי הנאה, יופי של קטע

    מיכל, 04-06-2008 11:41