אלבומים

M. ward -Ttransfiguration of vincent -2003

למרות שהוא מדבר לכל אורכו על אובדן וכאב, מדובר באלבום מלא קסם וחיות. איזה יופי!

מאת טלי פולק. 09-01-2008
M. ward -Ttransfiguration of vincent -2003

לא ברור מיהו וינסנט אוברייאן ואיך הוא קשור למאט וורד, אבל שמו מתנוסס על גבי עטיפת האלבום והוא קיבל גם שני שירים שנושאים את שמו (האחד באלבום הזה והשני סוגר את האלבום הקודם).

מאט וורד הוא מוסיקאי מפורטלנד, אורגון, וזהו אלבומו השלישי. גוון קולו והאינטימיות שבאלבומיו יכולים לגרום לכם לחשוב שהוא עוד אחד מהבחורים עם הגיטרה שעושים מוסיקה לו-פיית. אך לא ולא. האלבום הזה מתרומם מעבר לכל אלו.

על אף ש-Transfiguration הוא אלבום על אובדן וכאב, לא מדובר במוזיקה אובדנית וכואבת. להיפך: מדובר באלבום מלא חיים וקסם. משום כך האלבום הזה הוא רב מימדי ומעניין יותר מאלבומי יגון ודיכאון אחרים. יש בו את הבלוז האקסצנטרי של ''Sad, Sad Song'' ו-''Get To The Table On Time'', את הרומנטיות הילדותית של ''Fool Says'' ואת האיכות האל-זמנית של ''Poor Boy, Minor Key'', שבו הפסנתר הישן והחורק נשמע כאילו הוא בוקע מאחת ממאורות הג'אז של קנזס סיטי בשנות ה-30.

לא שאין כאן שירים עצובים. ''A Voice At The End Of The Line'', ''Undertaker'' ו-''Involuntary'' מעבירים את תחושות הבדידות והריקנות, ובעיקר את הדממה המוחלטת - מחרישת אוזניים כמעט - הניצבת בליבם.

וחוץ מזה - אפשר למצוא כאן, גרסת כיסוי שהופכת את המקור על פיו ל-''Let's Dance'' של דייויד בואי; רק ממש בסוף השיר הצלחתי להבין במה מדובר.

לסיכום, זהו אלבום נדיר וממכר, עצוב ושמח ובעיקר יפה יפה.

תגובות