אלבומים

Erik Truffaz - Arkhangelsk - 2007

כדי להוביל לא חייבים לשבת בהכרח במרכז הבמה. טרופז מכופף פינות חדשות (שוב) באלבום מצויין עם סולנים אורחים מפתיעים במיוחד

מאת גיל רוביו. 18-11-2007
Erik Truffaz - Arkhangelsk - 2007

אם יש מישהו שעוד לא נישבה בקסמו של החצוצרן הצרפתי-שיק (יש עדיין כאלו?), סיכוי גבוה שאלבומו החדש יעשה את העבודה וימוטט חומות אחרונות של "התנגדות". עזבו אתכם מהגדרות ז'אנריות מעושות. אריק טרופז ולהקתו עושים מוזיקה. כזו שעוטפת את האוזניים ואט אט הופכת להיות חלק מהפסקול האישי של המאזינים שלו.

נכון אני משוחד מראש. ראיתי את טרופז כבר שלוש פעמים בהופעות בישראל ובכל אחת מהן למדתי עוד משהו על יצירתיות ובעיקר על המיקום הנכון של מנהיג הרכב. מושג ה- Lead Man במסורת הג'אז לימדה אותנו שמוביל נכון מפיק מהנגנים שלו (ולהלן Side Men) את המיטב שיש להם לתת, הן בנגינה והן בשותפות בכתיבה. טרופז לקח את העניין צעד קדימה. מאז ומעולם הוא טען שהיצירה היא קודם כל של ההרכב שלו (על גרסאותיו השונות) ובפועל על הבמה, הוא ממקם עצמו פיזית לצד הנגנים שלו, כשהוא מותיר להם לא אחת את מרכז הבמה לדקות ארוכות.

מי שמתעמק בדיסקוגרפיה של טרופז יודע כבר כלל אחד ברור אצל הנשפן הדקיק: צפו לבלתי צפוי. זה נכון שכל מאגזין ג'אז נחשב הכתיר אותו לא אחת כיורש הבלתי מעורער של מיילס האגדי, אבל טרופז "בועט" בכתרים וממשיך לעשות את שלו. קומץ קנאי הג'אז היו לבטח מבסוטים לאללה לו היה נשאר בכתליו של ג'אז "מסורתי" או "סטדנרטי". אבל לטרופז ולהקתו יש אספירציות משלהם. "לכופף פינות חדשות", הוא לא רק שמו של אלבום מופת אלא סוג של אידאל. רוצים More of the Same? לא בבית ספרנו.

לאורך הקריירה שיתף ההרכב של טרופז פעולה עם נגנים ממקומות (גיאוגראפיים ואומנותיים) שונים: החל בראפר הרהוט והמלהיב Nya, שהפך לחלק בלתי נפרד מהלהקה, עם נגני עוד וכלי הקשה אתניים, ואפילו עם קרן-אן הענוגה איתה יצא לסיבוב הופעות משותף (כ-side man שמקפיד לא לגנוב את ההצגה). כל אחד מלאבומיו הוא ייצוג של צד אחר במוזיקה שהוא אוהב, יוצר ומושפע ממנו. קחו לדוגמה את "הליכת צב הענק" עליו הצהיר טרופז שהוא מחווה פסיכודאלית לפינק פלויד או את "מאנטיס" שחקר את המקצבים הצפון אפריקאים ואת מחוזות ההיפ-הופ.

באלבומו החדש טרופז משחק אותה שוב. האלבום כולל לא פחות מ-7 קטעים מושרים, עם מילים וסולנים. ב-5 שירים באלבום (2 כלולים רק בגרסת הבונוס) מתארח בשירה וקולות אד הארקורט הבריטי שמוסיף צבע חדש לרפרטואר העשיר ממילא של טרופז וחבורתו. בקטע נוסף מתארח כריסטוף הצרפתי (ההוא מלהיט השונסונים Aline) שנמצא בקאמבק מסקרן במיוחד בצרפת בימים אלו והחיבור בין הצדדים נשמע טבעי ומתבקש והשיר המשותף הוא אחד הקטעים הטובים ששמעתי בתקופה האחרונה. וגם Nya שב ותורם את חלקו לאלבום בשיר חדש.

באחד הראיונות האחרונים איתו סיפר טרופז שהחליט לשים דגש הפעם על טקסטים וזמרים מבצעים על מנת להגשים את חלומו הישן - להיות חלק מההקלטות של ג'ימי הנדריקס. הסקרנות, הפתיחות והתעוזה של טרופז, בשילוב עם היכולת של הלהקה שלו לנגן בשלמות כל סגנון שהוא רק יטיל עליהם יוצרים שוב חוויה של גילוי. זה אותו אריק טרופז, רק אחרת לגמרי.

תגובות

  • יופי של אלבום

    ויופי של כתבה יא גרוביו

    גלעד, 16-07-2009 11:26