אלבומים

M.I.A - Kala - 2007

הבירוקרטיה האמריקאית מנעה מ-M.I.A להפוך לנלי פורטדו הבאה, וטוב שכך.

מאת קול הקמפוס. 08-10-2007
M.I.A - Kala - 2007

אתחיל עם וידוי אישי. מיה ארולפרגרסם קנתה אותי כבר מזמן. יצא לי ליפול על הופעה שלה באנגליה די בפוקס ואני יכול להצהיר בגאווה שזו הייתה אחת מההופעות היותר טובות שיצא לי לראות. בלי מקהלה של 12 נגנים (לתשומת לבה של הקוראת ל.היל), אלא רק סינכרון מושלם עם Diplo שהפגיז מאחורה. הסרי-לנקית הרימה את הקהל לא רק לאוויר אלא גם לבמה. זרקה זמבורות צבעוניות ויצרה מצב שהקהל הוא זה שמנגן את הפזמון בחלק מהשירים שלה. בקיצור, היה מעולה, כך שלבקר את האלבום שלה במלוא האוביקטיביות יהיה קצת קשה, אבל אני אשתדל.

M.I.A, שאביה היה מהפכן בסרי-לנקה, וכיום גרה במדינה שכוס קפה בה עולה כמו אופניים בסין, הרגישה כנראה צורך עז להוציא את כל מה שעל ליבה והדבר מתבטא היטב באלבומה השני "kala", שאמנם קרוי על שם אמא של מיה, אך בכל אחד משיריו יש עקיצה על קפיטליזם, גלובליזציה ועל שאר תחלואות העולם. השמועה מספרת שבמקור האלבום היה אמור להיות מופק על ידי Timberland, האיש בעל הכישרון ויצר ההרס הגדולים ביותר כיום בסצנת ההיפ-הופ, אך בשל בעיות ויזה לארצות הברית (כנראה שהפקיד בשגרירות חשב שמיה הולכת למכור מוצרים של ים המלח) כל העבודה המשותפת עם Timbo לא יצאה לפועל ומיה לא הפכה לנלי פורטדו. סביר להניח שבכל מקרה זה לא היה הולך, כי האמריקאים אולי נפתחו למיעוט השחור אחרי עשרים שנה של היפ הופ (ולמיעוט הפורטו-ריקני אחרי עשרים דקות של ריקי מרטין וג'י לו), אבל יש עוד הרבה זמן עד שהם יפסיקו לראות בהודים כבעלי חנויות מכולת (עבור האמריקאים, סרי לנקה והודו הם היינו הך).

מיה, שהבינה שלארצות הברית היא לא נכנסת, הלכה לחפש את עצמה בשאר העולם, מה שיצר אלבום שהופק בן השאר באוסטרליה, טרינידד,יפן והודו. מכל מקום נלקח איזה מטעם, בין אם זה תופים אפריקאים מליבריה, סימפול של ה"קלאש" ב"פייפר גאנס" בעל הפזמון שמורכב מצלילי יריות וסימפול מסרט בוליוודי ב"ג'ימי" המצוין. ואיך לא, קולות רקע של תרנגולות ב"בירד פלו". בכל רצועה יש משהו נוסף מעבר לביט הרצחני באדיבותם של דיפלו וסוויצ'. וזה עוד בלי לדבר על קטעי שירה של "אפריקן בוי" ב"האסל" ומקהלה של ילדים אבוריג'ינים וליווי של דידג' ב"מנגו פיקל דאון ריבר". וכמובן שורות שנונות של מיה עצמה דוגמת "I got more records than the KGB".

דוגמא נוספת לפיוז'ן המוזיקלי שמיה ועמיתיה עושים עם כל מה שאפשר לשמוע, ניתן לראות בשיר "20 דולר" שנקרא על שם תג המחיר של קלצניקוב באפריקה, ומדבר על הניצול הבלתי פוסק של היבשת השחורה. הקטע עצמו מזכיר את "בלו מנדיי" של "ניו אורדר" ובמהלך השיר ניתן כבוד לשורת המחץ "where is my mind?" של הפיקסיז.

כל המטעמים האלו משתלבים יחד עם היפ הופ, ביטים רצחניים, סינטיסייזרים, ניצוצות של רגאי ועוד אלף סגנונות מוזיקליים אחרים, מה שיוצר אלבום שקצת קשה לשמוע ברצף, אך רצוף בפנינים שכיף לשמוע לחוד.קצת קשה לי להבין איך אחרי כל ההתרסות על כך שמדינות העולם השלישי מוכרות את האימא שלהם עבור חופן דולרים, מיה מרשה לטימברלנד לקרוא לה Baby Girl בשביל להיכנס למצעד 20 הגדולים בארצות הברית.

כעת נשאר רק לקוות שמיה תבוא להרביץ הופעה בארץ; אפשר להשיג פה אחלה סמפלים של מכונות ירייה, קסאמים וילדים בוכים.

 עמוד המייספייס הצעקני של MIA.

 

תגובות