אלבומים

נושאי המגבעת - נושאי המגבעת - 1996

"נושאי המגבעת" הוא אחד הנסיונות האמיצים לייצר מוזיקה מקורית ולא מתפשרת בלי שיקולים פופוליסטיים שנעשו בארץ.

מאת סער גמזו. 01-01-2011
נושאי המגבעת - נושאי המגבעת - 1996

בתיאטרון הפרגוד שבירושלים החל פולחן של קבוצה קטנה סביב הרכב שכינה את עצמו נושאי המגבעת. המוזיקה שלהם הייתה שונה לגמרי ממה שהקהל הישראלי הכיר ונחשבה לקיצונית גם בהשוואה ללהקות השוליים של אז. הטקסטים נשמעו הזויים ותלושים לגמרי והקטע האמיתי היה השואו. אוהד פישוף, פצצת הכישרון שהנהיגה את נושאי המגבעת, הביא טוטאליות לא מוכרת ובועטת אל הסצנה הירושלמית ונתן לקהל קצת ניחוחות של חו"ל. מהשפעות שנעו מסקיני פאפי ועד הסקס פיסטולס, נושאי המגבעת דיברו בשפה חדשה, העזו להאיר מקומות חשוכים שחלקים גדולים מהקהל עדיין מפחדים להביט לתוכם.

"נושאי המגבעת" הוא אחת מאבני הדרך הבולטות של המוזיקה בישראל גם מפני שחלקים ממנו הפכו לנכסי צאן ברזל של מוזיקת הפופ ("מתנה לחג", "אני טקסט פוליטי") ובעיקר בגלל הצדדים שזכו לפחות הכרה. קטעים כמו "האלוהים שלי עייף" ו"נושאי המגבעת" הצליחו לזעזע אותי לגמרי כשנפגשנו ופתחו לי חלון עצום לתוך עולם מוזיקלי חדש ומסקרן. הדיסק חושף את עבודת האולפן לצד האנרגיה של ההופעות ומהווה מעין תיעוד של התופעה שנקראה נושאי המגבעת. השפה שפישוף הביא לרוק הישראלי עם הסאונד האנדרגראונדי של הלהקה הם ציון דרך שאי אפשר להתעלם ממנו. כל חברי הלהקה, בכל הזמנים וההרכבים שלה, הם פצצות כישרון שעד היום יוצרים ומפתיעים בכמעט כל תחומי האמנות.

הדיסק כולו הוא טיול על הקו הדק שבין שפיות לאובדן אחיזה. חווייה מוזיקלית בועטת, נוקבת ובלתי נשכחת.

תגובות

  • ביקור בהר, ביקור בצל ההר

    ולא רק !!! אלבום שבהחלט מייצג תקופה מרתקת במוסיקה הישראלית. אינדסטריאל, דיכאון קיומי, כתיבה אסוציטיבית במיוחד (או אסוציטיבית מידי?!?) ושאריות אבק כוכבים ואבקות אחרות. הא"ב לכל ילדי שנות ה80.

    תומר ג, 07-09-2007 02:07