אלבומים

Nirvana - In Utero - 1993

האלבום האחרון של נירוונה מהווה עדות מוזיקלית לחיבוטי הנפש של הסולן האגדי שלה. ככה תובעים (ומקבלים) מקום של כבוד בהיכל התהילה.

מאת סער גמזו. 10-11-2010

תגיות: גראנג', Nirvana, In Utero, 1993

Nirvana - In Utero - 1993

נירוונה היא אולי הלהקה הראשונה שהצלחתי לתפוס בזמן אמת. בעקבות הלידה המאוחרת שלי, שגרמה לי לפספס את הגל המוזיקלי המשובח של שנות ה-60 וה-70, תמיד הייתי בפיגור של כמה שנים אחרי מה שקרה בעולם המוזיקה. בעידן שקדם לכפר הגלובלי וכשרשת ג' היו הסמן הימני של המוזיקה בארץ קשה היה למצוא אלטרנטיבה אמיתית.

איפשהו בתחילת התיכון האופקים קצת נפתחו ומעיר אפורה בארה"ב בשם סיאטל הגיחה להקה בשם נירוונה. כבר במפגש הראשון היה לי ברור שיש פה משהו חדש, חווייה שעוד לא הכרתי. כשהכבלים הגיעו לעיר ו-MTV טחנו בלי הרף את Smells Like Teen Spirit, כבר היה ברור שעולם המוזיקה לא יחזור להיות כפי שהיה.

בצמא הולך וגובר עקבתי אחרי נירוונה, ובעיקר אחרי קורט קוביין שהיה כל כך טוטאלי ונטול גינונים של סטאר. חוויית הגראנג' שהולידה נירוונה היא אולי אחת מחוויות הרוק המשמעותיות ביותר שהיו לי בחיים. נכון, כל האלבומים שקדמו ל-In Utero היו מבריקים אבל דווקא זה, בהיותו אלבום האולפן האחרון של הלהקה, משך אותי במיוחד.


 

בשלב הזה נירוונה כבר כבשו את העולם ועיצבו לעצמם סאונד ייחודי ומיוחד. הטקסטים, שהפכו להיות מכתבי הפרידה של קוביין מהעולם הזה נכתבו על ידי בכל פינה פנויה של שולחן הלימודים בתיכון. מאות פעמים הדיסק נטחן אצלי במערכת ועד היום הוא חוזר ברגעים מיוחדים כדי להזכיר את חדוות הנעורים של אז והאנרגיות המופלאות שחבויות בו מציתות בי להבה נשכחת. Serve The Servants ו-Rape Me הם אולי תצוגת היכולות האולטימטיבית של קורט קוביין ונירוונה. כתיבה שנוגעת בזוועות של החברה, שמצליחה להציב במרכז את האדם המנוכר והדחוי, שגורמת לך לרצות להמשיך להאזין רק בגלל שזה כל כך כואב. השילוב של המילים הצורבות עם הנגינה הכל כך חדשנית ומיוחדת, הם שקונים לאלבום הזה מקום במדף העליון של פנתיאון המוזיקה העולמי.

תגובות

  • לדעתי האלבום הטוב ביותר שלהם

    עידית, 18-02-2008 05:37

  • וואלה?

    לא האמנתי לראות אותך מחוץ לזירה המקומית, אחד האלבומים המעצבים בסצינת הגראנג' שככל הנראה לא תחלוף מעלי לעולם.

    ליריקס, 18-02-2008 14:49

  • אנחנו לא מחליטים מתי לבוא לעולם אבל יש לנו את היכולת לבחור מתי ללכת ממנו..

    הלוואי ולא היה בוחר..

    יובאלס, 18-02-2008 16:29

  • המוזיקה של נירוונה אש!! וקורט קובין-אלוהים כמה שהוא היה יפה...

    נועה, 08-04-2011 16:39