אלבומים

Syd Barrett - Barrett - 1970

האלבום השני של סיד סוחף את המאזין למסע פסיכדלי וסוריאליסטי בנבכי נשמתו ומציע חוויה מוזיקלית מעוררת חושים

מאת סער גמזו. 01-09-2009

תגיות: pink floyd, 1970, Syd Barrett, Barrett

עטיפת האלבום:

 

בראשית ימיה של פינק פלויד, כשעוד היתה להקה של סינגלים ולא של אלבומי קונספט, הנהיג אותה בחור מורכב ומוכשר להפליא בשם סיד בארט. אחרי שדגם השפעות פסיכו-אקטיביות מלוא החופן וניסה כמעט כל סם שנקרה בדרכו הפך בארט לנטל על הלהקה. הוא סירב לשתף פעולה עם חבריו ובהרבה מקרים פשוט החרים את החזרות וההופעות עד שלא היתה ברירה אלא להחליפו.

זו היתה ההזדמנות שלו ליצור באופו עצמאי, להביא את השיגעון שלו אל הבמה ולתת לקהל לטעום את החוויה הפסיכדלית בצבעים וטעמים שעוד לא הכיר. קשה לי מאד להחליט איזה אלבום של בארט באמת עשה לי את זה או לקבוע מי מהם הוא הטוב ביותר שלו אבל בחרתי ב-Barrett כי אני מאמין שזה הייצוג ההולם ביותר של סיד בארט. באלבום זה שותפים חבריו לפינק פלויד דייוויד גילמור בגיטרות וריצ'ארד רייט בקלידים אבל החזון כולו הוא של בארט. מאסטרפיסים ברמה של Baby Lemonade, Gigolo Aunt ו-Effervescing Elephant הם רק הפנינים שבאלבום וחוץ מהן ניתן למצוא עוד תענוגות שייקחו אתכם למסע בזמנים ומקומות שלא ראיתם. הצלילים העליזים והאוירה הקרקסית לפעמים לא מצליחים לכסות על המלנכוליות ותחושת הניכור של בארט. גם ממרחק של שנים ואפילו בלי תבלין פטרייתי או חומצי Barrett הוא אירוע מכונן בתולדות הפסיכדליה המוזיקלית.

 

קטע מתוך האלבום:

 

תגובות

  • the madcap laugh

    התקליט השני של בארט הוא לא פחות טוב, עם הפקה וליווי מוזיקלי הרבה יותר מינימאליים, כמעט אקוסטי לגמרי וללא תופים ברוב השירים, ושם השגעון שבארט היה אחוז בו יוצא בצורה הרבה יותר מצמררת (Listen to "if it is you ) - שניהם תקליטים מדהימים, מילים מכשפות ומטורפות שצריך להתאמץ מאוד כדי לנסות לפענח את סודותיהם (אבל שווה). עוד דיסק אוסף טוב שמומלץ לחובבי בארט הוא Opel שיש בו כמה שירים מתוקים שאין בשני אלבומי הסולו העקריים. למי שרוצה לקרוא על סיד מומלץ מאוד הספר Lost in the woods - by Julian Palacios לפני שבועיים הייתי בקיימברידג', עיר הולדתו חייו ומותו, וניגנתי כמה משיריו במרכז העיר, מחווה שרציתי לעשות כבר שנים. האמת שחוץ מסטלן מזדקן שסיפר לי שלמד עם הפינק פלויד באותו בית ספר, אף אחד לא ממש זוכר אותו שם, וחבל. בעיני הוא היה אחד האומנים היצירתיים המעניינים והטוטליים ביותר בכל התחומים, וחבל שלקח אסיד כל יום במשך שנתיים, והפך ל A broken pier on a wavy sea

    אורן אנטין, 03-09-2007 08:50