אלבומים

Frank Zappa - Zoot Allures - 1976

זה לא כל כך פשוט להתחבר לגאונות של פרנק זאפה. יש המכנים זאת בגרות מוזיקלית, ברי כהן קורא לזה טעם נרכש, ובאלבום הזה יש 43 דקות של שכרון חושים

מאת ברי כהן. 01-01-2016

תגיות: פרנק זאפה, 1976, Frank Zappa

 

עטיפת האלבוםעטיפת האלבום

הרמתי את חבילת התקליטים שזה עתה סיימתי לבחור, לאחר האזנה וסינון שלקח יותר מכמה דקות, והתחלתי לצעוד לכיוון הקופה כשברקע התנגן שיר שלא שמעתי מעודי, פסיכדלי משהו, מקצבים משתנים באופן קיצוני, קולות רקע גבוהים וזמר בעל קול עמוק ונמוך שנשמע ספק מוכר ספק לא. שאלתי את המוכר "למה אנחנו מאזינים?" והוא השיב "פראנק זאפה-זוט אלורז". ביקשתי ממנו להוריד את התקליט מהפטיפון ולהכניס אותו לשקית שלי ומיד. שלפתי ארנק והכרטיס גוהץ.

בסיום יום סידורים הגעתי לדירה, הדלקתי את המערכת וניגנתי לראשונה את האלבום. השיר שפותח הוא "Wind up working in the gas station", שיר קליט, ומהתיבה הראשונה המאזין מבין שמשהו מעניין קורה כאן, כזה שקונה אותך מהרגע הראשון (ראו פסקה ראשונה). סחרור קרוסלה של 2:29 דקות זורק אותך ישר לתוך יצירה ענקית של זאפה, אחד מקטעי הגיטרה הידועים והקסומים ביותר, הלא הוא "Black Napkins" האינסטרומנטלי. אחרי פתיחה סוערת כל כך אני לאט לאט מרגיש הקלה, מייצב דופק ומתמסר לצלילים הנעימים. הרגשה מעט אופורית עוטפת אותי, כאילו כבוד הזאפה עצמו ירד עליי ממרומיו ונגלה לפניי. אני שוכב על המיטה, החדר מסתובב כמו התקליט ומאוד קל לאבד את זה, 43 דקות של שכרון חושים.

 

"הוא עושה מה שבראש שלו, הוא לא שם עליך זין" אמר המוכר, אז במעמד הקניה וצדק, זהו הסוד של זאפה. הוא לא מתאמץ ולא מתפשר, מנגן בשביל המוזיקה, בשביל עצמו. לאורך האלבום ישנן רצועות קלות יותר להאזנה ויש כאלה שפחות, דיסטורשנים, ביזאר וקולות מחדר המיטות סרט כחול סטייל- לא לבעלי לב חלש.

אבי תמיד מספר שהתקליט הראשון שקנה בכספו היה "Joes Garage" המפורסם, ובנעוריו היה זאפה לאליל עבורו. למרות זאת מעולם לא הצלחתי להתחבר אליו, תמיד היה נדמה לי שהוא קיצוני בשבילי, לא נוצר בינינו חיבור, ממש כאילו אוזניי דחו את המתנגן. כיום אני יודע שלא הייתי מספיק בשל לתופעה שנקראת פראנק זאפה, אבל מהיום בו האלבום "Zoot allures" נכנס לספריה שלי, הוא התברג בקלות בעשיריית הפייבוריטים. נוכחתי לגלות גאונות מוזיקלית מהי. יש המכנים את זה "בגרות מוזיקלית", אני קורא לזה "טעם נרכש".

 

 

 

תגובות