אלבומים

The Roots - Undun - 2011

האלבום ה-13 של הרכב ההיפ-הופ מפילדלפיה מגדיר מחדש את הז'אנר ומבקר בחריפות את הממשל ואת החברה. האזינו

מאת לימור דיאמונד. 01-01-2015

תגיות: היפ הופ, The Roots, 2011, הרוטס

 

עטיפת האלבוםעטיפת האלבום

היפ הופ. רגע, אני כותבת על אלבום היפ הופ? הרי שנים עברו מאז גילתה נערה מתבגרת שנצמדה לרדיו את "ראן די אם סי" ושנים חלפו מאז המוסיקה והקליפים של אמינם עוד מתקופת הזוהר שלי (כן, גם זו חלפה עברה לה ביעף), נאספו לארכיב. וחלפו להן עוד שנים מאז נתקלתי בשירים ואלבומים שהעיפו אותי וגרמו לי לרצות לשמוע דברים מהסגנון הזה. ובכול זאת הקפדתי לעקוב אחר הרכבים או דברים מהמגזר הזה, אבל לא היה חיבור של ממש. זה כנראה עניין הגיל ושלב שבו היה לי פחות סבלנות וכוח. ואז הגיע Undun, האלבום ה-13 של הרוטס, אשר יצא ב-2011.

לאחר האזנה ראשונה לאלבום המופתי הזה הבנתי. הבנתי למה התחברתי אליו. זה אלבום ששובר מוסכמות בהגדרה של קו מוזיקלי. יכול להיות שהרוסט פיצחו את הנוסחה החדשה של ההיפ הופ והגדירו אותו מחדש. עד לאלבום הזה, הרוטס הייתה מקוטלגת כלהקת היפ הופ בדיוק לפי ההגדרה של הז'אנר, והאלבום הזה ונותן אישור לכך שכאשר היפ הופ חובר לנאו-סול ומתמזג עם מכונת תופים (משומנת כמו "קווסטלאב") יחד עם כלים אלקטרונים ועוד השפעות מוזיקליות מתפתחות ומתרחבות - "נולד" יצור חדש - יחי! ה"היפ הופ" החדש.

אם נוסיף את הסיפור של האלבום - "העלילה" - קיבלנו תוצר מושלם. מה שלדעתי מייחד את האלבום והופך אותו לאחד החזקים והמרשימים ששמעתי זה הטקסטים לאורך האלבום. הסיפור מסופר בגוף ראשון, ומהרצועה הראשונה הדמות משתפת את המאזינים בחייה במחשבותיה, בתהיות שלה וברגשותיה. המספר ממש מתאר לפרטים את המציאות שלו, את חיי השגרה היום יומיים שלו ואת הסביבה שלו. מספר ופורש את חייו בפלאש בק.

דרך הכתיבה הזו שנכנסת למוחו ונפשו של המספר וכול הפרטים שנפרשים בפנינו על חייו העגומים והמצערים של בחור אמריקאי שחור בשם "רדפורד סטיבנס" שנשאב לעולם הפשע, הם מרתקים. לדרך כתיבה זו מתלווים אלמנטים מוזיקליים כבר בתחילת האלבום, כמו בדוגמא של הסאונד המצמרר של מכונת ההחייאה, שלא מותיר מקום לספק: הסוף ידוע מראש. חייו הקצרים של הגיבור מסתיימים והוא רק בן 25, מה שמעצים את הכול, שהרי אנו שומעים את הסיפור מפי אדם מת.

בנוסף, יש דיסוננס בין הקצב הנפלא של האלבום לבין הטקסטים העגומים, דבר המדגיש את הטרגדיה. קחו לדוגמא את הרצועה  Sleep #2 שנפתחת בצליל תקתוק שעון ממש מצמרר. כשנכנס הטקסט פתאום מבינים שהזמן קצוב, ובעוד כמה רגעים משהו רע יתרחש. זהו אלבום רדוף צללים של חרטות והרהורים. הרבה מהטקסטים ברצועות יכולים להתפרש כביקורת, ואכן  יש באלבום ביקורת ברורה על החברה, על הממשל ואולי גם טענה שכול אחד עשוי להיקלע לסיטואציה כזו.

האזינו לאלבום המלא:

תגובות