אלבומים

Grails - Deep Politics - 2011

האלבום השישי של הרכב הרוק האינסטרומנטלי מפורטלנד יכול לשמש כפסקול לסרט, אבל יותר מכך, הוא הסרט בעצמו. האזינו לאלבום המלא

מאת לימור דיאמונד. 01-01-2015

תגיות: פוסט רוק, אינסטרומנטלי, 2011, Grails

 

עטיפת האלבוםעטיפת האלבום

מכירים את התחושה הזאת בתום צפייה בסרט שאתם ממשיכים לחשוב עליו גם הרבה אחרי שהסרט הסתיים? כזה שבא לכם לשוב ולצפות בו, ואולי בצפייה נוספת תהיה "סגירה" שונה? אולי נבחין בעוד משהו ונחבר את הפאזל, אולי נזהה עוד מוטיבים ופרטים שלא הבחנו בהם. קחו את האנלוגיה הזו ותרגמו אותה לאלבום Deep Politics מ-2011, השישי של להקת  Grails, חבורת הרוק האינסטרומנטלי מפורטלנד, אורגון, אשר החלו את דרכם בשנת 2000. זו בדיוק התחושה שחשתי בהאזנות הראשונה, השנייה ובכול מס' הפעמים שאני עדיין מאזינה לאלבום.

עכשיו תוסיפו לאלבום חווית סאונד ממגנטת, כזו שנשאבים אליה. היערכו למפלי גיטרות אקוסטיות לצד חשמליות מנסרות ועמוקות, למיתרי כינורות חורכים, לפסנתר ולליווי תופים שיוצרים דרמה ומלווים את האלבום בדיוק מושלם. למלמולים וקולות ברקע. למוזיקה שמזכירה מערבונים לצד צלילים מתוך סדרות בריטיות משנות השבעים, ועד לנגיעות מזרח-תיכוניות ואפילו ממזרח אסיה (יפן) לפרקים. ומה יצא לנו? נכון, אלבום מבריק ומסקרן ביותר. אלבום עם וייב פסיכדלי שזורק אותנו לשנות השבעים, ומרצועה לרצועה "המסך מתרחב". מבקרים רבים תיארו את האלבום כפסקול לסרט. אני חושבת שזה הסרט בעצמו. ברגע שנכנסים למסע האזנה לאלבום נשאבים פנימה ומיד נרקמת עלילה במוחנו.

בואו נדבר רגע על הרצועות באלבום: תחילה חשוב לי לציין שאם ניגשים להקשיב לאלבום המשובח הזה, אז צריכים למצוא זמן ולהאזין לו ברצף כמקשה אחת. הרצועות באלבום שונות זו מזו, כול אחת מהן ארוכה מקודמתה, וכול אחת עשירה ומגוונת. אפרופו האנלוגיה שעשיתי לקולנוע, גם פה כול רצועה היא סצנה, ממש כמו בסרט - סיפור קצר ועוד סיפור. התחושה היא שישנו איזה חוט שמחבר את כולן ופתאום הכול הופך לשלם. החיבור הוא התופים לאורך האלבום; הגיטרות שלרגע יוצרות צליל מעוות, או שבכלל מכתיבות את הקצב; הפסנתר בשיר הנושא שפשוט קורע את הלב והופך את הרצועה למשהו מלנכולי, אליו מתווספים הכינורות שמגבירים ומעצימים הכול. אותם כינורות שמופיעות ברצועה הראשונה, Future Primitive, וחוברים לקצב שהכתיבו הגיטרות. הקצב הדרמטי, כמו צעידה שהולכת וגוברת כאילו משהו מוביל אותנו לחלל ענק. והתופים - איזה יופי של תופים, לאורך כול האלבום. והחוט יכול להיות ה"קרחצן" בפריטה האקוסטית והטהורה שפותחת את הרצועה Deep Snow (שסוגרת את האלבום), כאילו אנחנו בכלל מאזינים לאלבום פולק מינורי, ופתאום הקצב גובר ומקבל תפנית והופך לצליל פוסט רוק ושוב נחלש ונשמע אקוסטי.

בעודי כותבת שורות אלה אני מבינה שאני לא מצליחה לשמור על הסדר לעבור מרצועה אחת לאחרת בסדר שלהן. זה בדיוק העניין באלבום הזה - כול רצועה לוקחת לחוויה מרגשת ושונה מקודמתה, וזו הדרך של הגריילז להביא את הסגנונות השונים ולנגן אותו בשיר אחד. המוזיקה כתובה ומבוצעת כול כך טוב באלבום הזה.

 שם האלבום - Deep Politics - נלקח מביטוי שטבע הסופר  Peter Dale Scott. ביטוי שנקשר בהסברים שלו למחדלים הקשורים לאירוע בו נרצח ג'ון קנדי, ובטענה שישנם מסרים נסתרים שייתכן קשורים למהלכים פוליטיים שנקשרו בסיבות לרצח. סקוט הציג עדויות וטען שהיו הרבה דברים שהתרחשו מאחורי הקלעים שהציבור לא ידע עליהם.

כמובן שלא אפסח על העטיפה. כן, אני תמיד חושבת שיש לכול עטיפת אלבום משמעות והיא מבחינתי חלק מהיצירה. לדעתי גם המחשבה מאחורי העטיפה חשובה לא פחות מהמוזיקה. וכך באמת קורה הדבר בעטיפה של Deep Politics. וגם פה שוב מתחברים לסופר. התמונה של עטיפת האלבום היא בעצם קולאז'. רעיון שהעלה מתופף הלהקה Emil Amos וביצע (בעבודת מחשב) Alex Hall גיטריסט הלהקה, תוך התכתבות עם הדמות שמופיעה בסרטון בו נרצח קנדי.

 

האזינו לאלבום המלא:

תגובות