אלבומים

Blonde Redhead - Barragán - 2014

אחרי למעלה מ-20 שנות פעילות, הטריו הניו יורקי מוציא אלבום תשיעי. האזינו

מאת עדי נוי. 27-08-2014

תגיות: Blonde Redhead, בלונד רדהד, 2014, הארץ

 

אחרי ארבע שנים של הפסקה, הטריו הניו-יורקי "בלונד רדהד" חוזר עם אלבום תשיעי. ההרכב הוקם ב-1993 על ידי הסינגר-סונגרייטרית היפנית קאזו מאקינו והתאומים אמדאו וסימונה פאצ'ה, שנולדו באיטליה, גדלו במונטריאול ומצאו עצמם לומדים ג'אז בבוסטון. בניו יורק הכירו התאומים את מאקינו ומשם הדרך לאלבום הבכורה שיצא ב-1995 הייתה קצרה. אחרי שמונה אלבומים מוצלחים הגיע הזמן לאלבום חדש, שייצא לחנויות בתחילת ספטמבר, וזמין כבר עכשיו להאזנה ולהזמנה מוקדמת באייטונס.

האלבום החדש, שמתחיל עם קטע אינסטרומנטלי מהפנט שנושא את שם האלבום, פותח את התיאבון עם גיטרה אקוסטית וחליל (והצלילים שמפיקים תזוזות היד השמאלית על הגיטרה), מושך כבר בשיר השני ("Lady M") אל הסינת'פופ האפלולי שמלווה את ההרכב עוד מראשית ימיו, אך עדיין יש תחושה של משהו חדש באוויר. נשמע שהטריו ניצל את הזמן הממושך שעבר מאז האלבום הקודם לטובת יצירה ניסיונית יותר, והאווירה הפראית שמשרה האלבום החדש באה לידי ביטוי כבר בשיר השלישי ("Dripping"), כשמערכת התופים של סימונה (שגם תופס את עמדת הסולן בשיר הזה) הופכת קשוחה מהרגיל.

השירה הקסומה של מאקינו, שבאה לידי ביטוי במיוחד באחד השירים הטובים יותר באלבום, "The One I Love", משתלבת כמו תמיד עם הסאונד המחשמל שמאפיין את ההרכב, אשר הפקיד הפעם את ההפקה המוזיקלית בידי דרו בראון (שעבד בעבר עם בק ועם רדיוהד). הזמן שעבר עשה לטריו רק טוב, ועושה רושם שהאלבום החדש ישכיח את חוסר ההצלחה היחסי של האלבום הקודם, ויחזיר את "בלונד רדהד" למרכז הבמה. התחושות שנשארות תלויות באוויר עם סיום ההאזנה לאלבום כלשהו אומרות עליו הרבה, ו-"Seven Two", שיר הערש שסוגר את האלבום הזה, משאיר טעם של עוד.

האזינו לאלבום המלא:

 

 

תגובות