אלבומים

Damon Albarn - Everyday Robots - 2014

קצת מוזר, אבל רק עכשיו, אחרי עשורים של פעילות בלב תעשיית המוזיקה העולמית, מוציא סולן בלר והגורילז אלבום סולו ראשון. כנסו לשמוע

מאת עדי נוי. 30-04-2014

תגיות: Damon Albarn, 2014, Everyday Robots, דיימון אלברן, הארץ

 

עטיפת האלבוםעטיפת האלבום

 

קשה להאמין שהיינו צריכים לחכות עד שנת 2014 כדי לקבל אלבום סולו ראשון מאחד האנשים המשפיעים בעולם המוזיקה בעשורים האחרונים, ויכול להיות שעקב ריבוי הפרויקטים בהם היה מעורב חלקנו אפילו לא שם לב שזה עדיין לא קרה. דיימון אלברן פרץ לתודעה ב-1991 עם צאת האלבום הראשון של "בלר", אחד ההרכבים שהביאו את בשורת הבריטפופ, ולאחר מכן גם הקים גם את "הגורילז", הלהקה הוירטואלית שחשפה לראשונה את אופיו הרב-גוני ומשכה אותו לכיוונים מוזיקליים חדשים. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 היה שותף אלברן לפרויקטים רבים נוספים, כמפיק וכמבצע, כולל הסופרגרופ "The Good, The Bad & The Queen" שהוציא אלבום משובח בשנת 2007. לפני ארבעה חודשים פירסם ערוץ היוטיוב הרשמי של אלברן סרטון באורך 21 שניות, בו הוא צולם כשהוא מנגן בפסנתר בגבו למצלמה. סוף הסרטון בישר שמדובר למעשה בפרומו לאלבום הסולו הראשון שלו, ואחרי שני סינגלים שיצאו בתחילת השנה וזכו להד תקשורתי רב, השבוע יצא לאור האלבום המלא.

שם האלבום, כשם הסינגל הראשון שיצא מתוכו, נושא בחובו את הקונספט של היצירה כולה. הפכנו לרובוטים, אלברן זועק, ומציין את הטלפונים שאליהם אנו משועבדים, ואת האצבעות שהפכו לאיבר הכי שימושי שלנו. אבל בסופו של יום אנחנו לבד, כך הוא מסיים את השיר וכך הוא מתחיל את הסינגל השני, "Lonely Press Play", שהבהיר שהסינגל הראשון לא היה גחמה, אלא התמה המרכזית של האלבום כולו. לא בכדי סרטון הפרומו שבישר על האלבום הראה את אלברן חשוף ויושב לבדו מול הפסנתר. זהו אלבום אינטימי שמקרב את המאזינים ליוצר, ובלי ספק זוהי היצירה המינימליסטית ביותר שאלברן הוציא אי פעם. הניכור והבדידות מקבלים את הפוקוס לא רק בטקסטים, אלא גם בלחנים המלנכולים ובהפקה המוזיקלית המוקפדת.

האלבום כולל 12 קטעים (10 שירים ושני קטעי מעבר אינסטרומנטלים), וכבר בשמיעה ראשונה ברור שלא חיכינו לו לשווא, ושבסוף השנה הוא יככב במצעדים המסכמים ובטקסי הפרסים. בניגוד לאלבומים שמבטיחים רבות בזכות סינגל מוצלח או שניים ואח"כ מתגלה ששאר היצירה מלאה ב"פילרים" שנועדו ליצור נפח של אלבום אך נשכחים במהרה, במקרה של אלברן הסינגלים המעולים היו רק הסנונית הראשונה, ובבטן האלבום חבויים כמה שירים קצת פחות קומוניקטיבים, אך לא פחות טובים ומרגשים. אלברן המציא את עצמו מחדש כמה וכמה פעמים לאורך העשורים האחרונים, גם כשברח מהתבנית של הבריטפופ לאלקטרוניקה ולהיפ-הופ, וגם כשהביא לקדמת הבמה מוזיקה אפריקאית. באלבום החדש הוא אולי לא ממציא שום דבר חדש, אבל הוא מגדיר את עצמו כאישיות. האלבום הזה הוא דיימון אלברן.

 

הקישור לאלבום תקול. קישור חדש יעלה בהמשך.

תגובות