אלבומים

Ester Rada - Ester Rada - 2014

גלית גרינר על אלבום הבכורה של אסתר רדא, אחת היוצרות המרעננות שפועלות פה. כנסו לשמוע

מאת גלית גרינר . 12-02-2014

תגיות: ester rada, New, 2014, אסתר רדא

אל אסתר רדא התוודעתי דרך האי פי המדהים שיצא לה. 4 שירים מושלמים, ארוזים בהפקה עמוסה בנשמה, חום, גרוב ומסתוריות. אלבום קטנטן שבישר על העתיד לבוא. האי פי צעק אמת, הרגשתי שאני שומעת מישהי ששרה את האמת שלה, את המעיים שלה, מחוברת לרגש שלה, רכה ועוצמתית גם יחד, מישהי שלא מתביישת לספר על הפחדים שלה ועל העוצמות שלה, על איך היא מפרשת התמודדות אמיתית וכנות עם המציאות. מיותר להוסיף שחרשתי את האי פי, אח"כ נשלח שיר חמישי שרק חיזק את המארז המושלם, No More, הפקת גרוב ורגאיי משובחת וקול נוכח שמוציא מילים שפשוט שטות בקלילות נוכחת להפליא על הצלילים: "That's Just who I am Don't try to change me". 

שמעתי אותה גם בלא מעט הופעות שונות ברחבי הארץ, התאהבתי, התאהבנו בה כולנו בבית.  

חיכיתי בקוצר רוח לאלבום והוא בושש להגיע.  

ואז לפני כמה ימים האלבום המלא יצא אל אוויר העולם. הקשבתי לו פעם ועוד פעם ומשהו לא התיישב לי, לא נשמע לי. היה לי מאוד מוזר שמוסיקאית שהמילים אצלה הן משהו שכל כך תפס אותי פתאום לא ממש דיברה אלי. מעבר להפקה המשובחת, הגרוב והקול המצוין שלה, אלו המילים שלה שנחרטו אצלי יותר מהכל, זה לא שלא שמעתי אותi, מבחינתי לא קיבלתי איזשהו סיפור שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן.  

כל שיר בפני עצמו הוא מצוין, אבל אין אלבום, אין סיפור, לא מוסיקאלית ולא מילולית, וזה חסם אותי מלכתוב. החלטתי לתת עוד כמה צ'אנסים, מבלי לאלץ משהו שלא קיים כמובן. האזנתי לו בעבודה, באוטו, בבית עם הילד, ככה כמה פעמים מההתחלה עד הסוף, ואז זה נפתח, ולא הבנתי איך לא קלטתי את זה במלואו לפי כן.

 

עטיפת האלבוםעטיפת האלבום

אסתר למיטב הבנתי והרגשתי עברה ובטח עדיין עוברת ועוד תעבור תהליך של חזרה לעצמה, לרגש שלה דרך כהות שהתקשתה, לזהות שלה דרך מסיכה תרבותית שלא בדיוק שלה, דרך עוצמה אמיתית שלא מסתתרת אחרי תוקפנות וחוסר ביטחון, והאלבום המלא ממש חושף, שיר אחרי שיר, שכבה אחר שכבה, את התהליך הארוך שעברה, את המסע הדיאלקטי בין שחור ולבן שלומד לאהוב את האפור כדי לצמוח ממנו, את הנפילות והתמותה וההתרוממות לחיים.   

Monsters שהופיע גם באי פי פותח את האלבום וגם את התהליך של רדא שמתחילה להשיל את הפחדים שלה, מאפשרת לחיילי ההיסטוריה לספר לה בלילה, באפילה, לבד לבד. האמת דופקת על הדלת ורדא פותחת אותה לרווחה, היישר אל הנפילה, Out, שמגולל את ההתמודדות לבד בעיר הגדולה, הכל לא מצליח ומסובך, Get me out of here, רדא צועקת, המוסיקה מתחזקת ונחלשת, וכשהיא נחלשת קולה חלש, נכנע לתהליך, משתפת אותנו בדיכאון שמלווה אליו. Sorries והאנרגיה שלו לוקח אותנו להתרוממות הראשונה שלה מהדאון, צוברת מעט אנרגיות, אהבה מתחילה לחדור אל העורקים שלה, ואיתה גם הבנה עמוקה יותר, מבקשת אהבה וכתף, קשה לה, הזיכרונות צפים, Dubbingggg...  

משם אנחנו נשלחים אל Life Happens, רדא מדברת דרך השיר על עצמה וכאילו מסתכלת במראה ומספרת לעצמה את כל הדפוסים שסגרו אותה, בחוץ החיים קורים, היא לא חיה באמת, דרך זיקוק הדפוסים והיציאה מהאגוצנטריות עולה כוח, Nanu Ney, עוצמה מוסיקאלית, חגיגת החיים, אני מרגישה מהשיר שעול גדול, משקל כבד ירד מרדא, היא חוגגת את זה בשפת האם שלה, שיר כל כך פשוט ויפה, שמדבר על חתונה, משפחה ושמחה. רדא חוגגת את החזרה שלה לעצמה, לאהבת עצמה והמקום שהיא באה ממנו. חוגגת את הקשר החזק בין הקמת משפחה משלה לבין השורשים המשפחתיים של האדם: ""אבי אורג ואני טווה את הבגד, לקחתי את הלב ותפרתי איתו עיטורים", אי אפשר לבנות משהו חדש בלי יסודות. ומשם שוב לדיאלקטיקה הבלתי נמנעת של החיים, Lose It, תהליך הוא אף פעם לא סופי, אנחנו מאבדים את ההבנה שלנו וחוזרים אליה, גדלים שוב ושוב מאבדים אותה, כדי לגדול שוב, פשוט צריך לאפשר לעצמנו להיאבד בתוך המערבולת הזאת, אי אפשר אחרת, "Lose yourself again Find yourself again, Choose yourself again"... 

Herd ממשיך ומבקר את תופעת העדר שמאפיינת את האנושות מתמיד, Bazi פותח עוד שלב בתהליך, שלב פחות כועס, פחות מנער, שלב רך שמוביל אותנו שיר אחרי שיר ל-Could It Be שדרך האי פי פירשתי אותו כשיר אהבה מקסים, ועכשיו ברור לי שרדא שרה באהבה יותר מכל לעצמה, אומרת לעצמה ברוך אינסופי שהיא אוהבת את עצמה, שהיא חזרה למקום שתמיד היה חבוי בתוכה, יש לה גם אהבה בחיים וגם עליה היא משתפת, אבל האמת שלה לא מסתכמת בהשגת זוגיות, היא חייבת קודם לאהוב את עצמה באמת כדי לאהוב באמת. Anything שחותם את האלבום, משאיר איזשהו סימן שאלה, סקרנות, ברור לי שלא מדובר בשיר כועס, אלא בהוצאה של רדא מהחיים דברים שלא מאפשרים לה להיות היא, זהו עוד שלב בתהליך, ניקוי וסינון, פשוט כי אי אפשר אחרת, רק היא יכולה ללמוד איך הכאב שלה מרגיש, בלבד.  

אסתר רדא, כמו אסתר המקראית, שדמותה עלתה בראשי ישר, כנראה גם בשל הקרבה לחג פורים, עוברת תהליך של שינוי, מהדחקת הזהות, פסיביות וכניעה אל אקטיביות וחילול שינוי אמיתי במציאות. הסתרת הזהות האמיתית עשויה לגזול כוחות נפשיים רבים ולגרום לחיבוטי נפש, ולכן מובילה לעייפות בזירות אחרות. לכן, הדרך למנהיגות אמיתית ושליטה אמיתית במסע האישי והקולקטיבי קשורה בתהליך של קבלת הזהות והשלמה עימה. יישר כח!

 

 

האזינו לאלבום המלא:

 

תגובות