אלבומים

Talya Eliav - 6​:​28 - 2013

באלבומה הניסיוני ביותר של טליה אליאב תזכו לשמוע מלודיות מתוקות לצד מילים קודרות. כנסו לשמוע

מאת סער גמזו. 02-05-2013

תגיות: rock, 2013, Talya Eliav, 6​:​28, טליה אליאב

 

עטיפת האלבוםעטיפת האלבום

 

זה בקלות היה יכול להיות טקסט פילוסופי. כזה שבוחן את המושג אמת בכלל ואמת אמנותית בפרט. כזה שטוען שמיינסטרים, או מוזיקת פופ, הם תולדה של ויתור על אמת אמנותית אישית, וצעידה ל"אמת אחת", שהיא הצלחה מסחרית. אבל אין שום טעם לנהל כאן את הדיון הזה, בעיקר כי האמת האמנותית של טליה אליאב לא מוצגת ב"6:28", אלא רק עוד חלק בדרך שלה אליה. זהו אלבומה השלישי, והניסיוני ביותר עד כה. היא בוחרת להתנסות בדרכי יצירה לא קונוונציונליות, מחפשת ליצור ולהציג מוזיקה בדרך שונה. במובן הזה, "6:28" הוא יותר הדרך לאמת, ולא האמת עצמה. מכיוון שהדרך הזו אינה סלולה וחרושה, היא לא תמיד נוחה לצעידה ולא תמיד ברורה ומובנת.

הניסיון המסקרן ביותר באלבום הוא לחבר קצוות שלכאורה לא ניתנים לחיבור. איך אפשר לחבר מושגים כמו "מוזיקה קונקרטית" לפופ? איך אפשר לחפש נגישות כשמנגנים על עוגב? האלבום הזה, מצליח לרגעים לייצר את החיבורים הללו, ואפילו גורם להם להישמע טבעיים. הוא עושה את זה בזכות מה שאפשר לכנות "כוונה פופית". מלודיות מתוקות (עם אפטר-טייסט מריר) עוטפות מילים קודרות ואישיות, חושפות רגשות כמוסים וסודות אישיים. אליאב מצליחה לחבר את האוונגרדי למוכר והמקובל בשירים כמו "6:28" ו"מוות", אבל מתרחקת מהכוונה הפופית ב"רחובות" ו"שני הרהורים על כאב". כאמור, זה רק עוד חלק בדרך לאמת, פרק בתולדות החיפוש של אליאב אחרי האמת החמקמקה.

הביטחון שלה בנתיב שבו היא הולכת ובהתקדמות שלה מוצא ביטוי בנתונים טכניים יבשים. היא כבר לא נשענת על חברת תקליטים, לא נעזרת בשירותי יח"צנית ולא משלמת לחברת הפצה. היא פונה לקהל שלה דרך עמוד הבנדקמפ שלה ומציעה את האלבום לרכישה. כאילו היא מנסה להימנע מתיווך ש"ינחמד" את הדיסק או יציג אותו באור מחמיא מדי. הדיסק הזה, מתחילתו כרעיון ועד הצגתו כקבצי קול איכותיים, הוא הצהרה משכנעת מאד של אמנית שבטוחה בעצמה, כזו שתדרוש מכם לא מעט כדי שתבינו אותה באמת.

 

האזינו לאלבום המלא:

תגובות