אלבומים

Blawan - Long Distane Open Water Worker - 2012

באלבום ארבעה קטעים מעולים שיכניסו אתכם לאוירת סוף העולם

מאת הוד אהרוני. 01-12-2011

תגיות: blawan, 2012

הבחור הזה, ג'יימי רוברטס, לא נח. המשפט שישר עולה לראש בזמן שאני כותב את המילים האלה וכמובן, שומע בפעם האלף את הריליס הזה, הוא, רך כמו ארנב וקר כמו חתיכת ברזל. למה דווקא זה, כי אני בחור מוזר.  ארבע רצועות. שמות מוזרים גם כן, כנראה בעלי משמעות וקריצה ליוצר. קטעים מינימליסטיים בעיקרם עם סאונד מעודכן שמעביר תחושת עומס. הכל שבור, מדוסטרש. מיועד לשבור קירות ותוך כדי להכניס את כולם לאווירת סוף העולם זה מחר. כמעט תמיד יש לופ או הוק, סימפול בסיסי (ומגניב עד כאב) שמוביל את הקטעים, מלווה בבייסליין אימתני, קיק שבור והיי האט בסיסיים. וזהו. זה נכון שתיארתי כאן כמעט כל קטע טכנו אי פעם ובכל זאת. 

עטיפת האלבוםעטיפת האלבום

 

התוצר מעולה. אפלוליה קשה לעיכול שלרוב תיתפס יותר כמוזיקה לראש. מוזיקת הטכנו תמיד התיימרה לדבר לכמה איברים בו זמנית. עכשיו, תתחילו להתנועע קצת עם הקצב ותדמיינו איך הטיח צונח אט אט מקירות המועדון מקדם את פני הארמגדון.

קשה לדבר באקסיומות כאשר אתה מדבר על טכנו. במוזיקה עם עבר כל כך מפואר והווה כל כך מפוזר, זה אושר גדול למצוא מישהו שמצליח לשחזר את ההתלהבות הראשונית, לפחות שלי, ממנה. הרבה יוצרים מנסים ליצור תחושה כזו. רק מתי מעט באמת מצליחים. ברמה האישית, צריך הרבה כדי להצליח לרגש אותי עם חומרים אלקטרוניים ובתור אספן כפייתי האוזן כבר יורקת באוטומט חומרים ששמעה ולא הרגישה. ואיפה שאחרים נופלים, בדרך כלל יהיה אחד שיאיר את הדרך הנכונה קדימה לעתיד. מר רוברטס הוא הבחור הזה מבחינתי. ישר כוח.

 

תגובות