אלבומים

The Smiths - The Queen Is Dead - 1986

הייאוש מעולם לא היה נוח כל כך

מאת קול הקמפוס. 01-01-2011

תגיות: 1986, The Smiths, The Queen Is Dead

 

 

The Queen Is Dead נחשבת לאסופת השירים הטובה והשלמה ביותר שהוציאו הסמיתס' מבין אלבומי האולפן ואוספי הבי-סיידס שלהם. ג'וני מאר ומוריסיי טוענים אמנם שאלבומם האחרון Strangeways, Here We Come, היא עבודתם הטובה ביותר, אך דווקא The Queen Is Dead  קיבלה מעמד מיתי של ממש מאז יצא ב-1986, אולי מכיוון שמדובר באלבום שהצליח להגדיר דור שלם: כמו ש"סרג'נט פפר" של הביטלס נחשב לאלבום שמייצג את עידן ילדי הפרחים של סוף שנות ה-60, או Nevermind של נירוונה שמזוהה עם דור ה-X מתחילת שנות ה-90,  בתקליט השלישי מבית היוצר של הרביעייה ממנצ'סטר האפרורית, נמצא הקול של האאוטסיידרים, הדחויים, הבודדים והדפוקים שבעידן השלטון של אשת הברזל מרגרט תאצ'ר שוועו למצוא נחמה בחברה שמרנית שממשיכה לסגוד למוסד מלוכה רקוב.

זה תקליט מושלם וחף מנפילות שסוחף את המאזין מתחילתו עד סופו - שיר הנושא הוא קטע פתיחה עוצמתי, חד וסרקסטי שבו מוריסיי מלגלגל על הוד מלכותה.  Bigmouth Strikes Again  הוא בית לספר לגיטרות על שם ג'וני מאר. ב- Cemetery Gates (שנכתב על  ילדים שמבלים בבית קברות), ניתן להרגיש את הסינרגיה המושלמת שבין הבסיסט אנדי רורק והמתופף מייק ג'ויס. The Boy With The Thorn In His Side מדגימה בצורה משולמת את היכולת הנדירה של מוריסיי ומאר לרקוח טקסט אפל, על נער עם תאווה לרצח, בתוך מלודיית פופ. וב – There Is A Light That Never Goes Out המרטיט, ללא ספק אחד משיאי היצירה של הלהקה, כאשר מוריסיי שר בקול המלאכים שלו "And if a ten-ton truck,Kills the both of us, To die by your side, Well, the pleasure - the privilege is mine" , הייאוש של כולנו נעשה פתאום יותר נוח.

 

להאזנה לאלבום במלואו - 



הסמיתס' מבצעים את Bigmouth Strikes Again ואת Vicar In A Tutu בהופעה טלוויזיונית - 

 

 

 

תגובות