אלבומים

נעם רותם - ברזל ואבנים - 2011

אחרי שסיים לספר את הסיפור האישי שלנו, הוא החל לספר את הסיפורים של כולנו

מאת בן אליעד. 01-01-2011

תגיות: נעם רותם, 2011, ברזל ואבנים, אביחי טוכמן

 

איך אמן ניגש לעבוד על היצירה הבאה שלו אחרי העבודה הטובה ביותר שלו? לאן הוא ממשיך מכאן? מה יש לעשות עכשיו כדי לקחת את היכולת ואת היצירה שלו לשלב הבא? יש בכלל מאיפה לטפס מכאן?  חובת ההוכחה הוטלה על כתפיו הצנומות של נעם רותם אחרי  "עזרה בדרך",  אחד מהאלבומים הטובים והחשובים ביותר בעשור שחלף, יצירה חד פעמית שבו שטח בפנינו את התקופה הקשה בחייו שנעה סביב ההתמודדות שלו עם המוות והחולי. אז מה הוא עשה באלבומו החדש? פשוט מאוד, הוא סיים לספר את הסיפור שלו והתחיל לספר את הסיפורים של כולנו.

כי איך שלא תסתכלו על זה, "ברזל ואבנים" הוא אסופה של שירים שנוגעים בנקודות הרגישות של כולנו, שירים שכל אחד מאיתנו יכול לשאוב ממנו את הסיפור האישי שלו - התמודדות עם שכול ("מדברים על הילד"), טראומות וצלקות מהצבא ("נטלי" ושיר הנושא), תחושת הפספוס לעומת מכרים שהצליחו בחיים ("הכיתה שלנו"),  התמודדות עם דיכאון ("עמוק הלילה") חיי העיר הגדולה  ("עיר שלא נגמרת"), השלכות מעשינו והמלחמות בשדים האישיים שלנו ("קראת לי קין" המדהים שתמיד מותיר אותי מוטרד וחסר מנוחה. שיר השנה שלי, דרך אגב). זה אלבום שקסמו טמון בכך שהוא מחלחל לאט אל תוך ליבו של המאזין, לוחץ לו על כל הכפתורים, מעלה אצלו רגשות ומעורבים, אך בסופו מותיר חותם עמוק שיחזיר אותו שוב ושוב אל תקליטו השלישי של נעם רותם, שמגיש פה את השירים הטובים ביותר שיצר עד כה.

 

 

 

 

בנוף המוזיקה הישראלית שסובל קשות ממחסור של כותבי שירים איכותיים, רותם הוא יהלום  - הטקסטים חדים, עמוקים, כנים, חפים מיומרות או קלישאות. הכול עטוף בסאונד המושפע מכל מה שהיה טוב באייטיז- מהקיור, דרך ניק קייב ועד ברוס ספרינגסטין וה-E סטריט בנד, פרי עבודתו המצוינת של המפיק המוזיקלי אביחי טוכמן. במבחן התוצאה, נעם רותם הצליח להתעלות על עצמו פעם נוספת כשהוא מוציא את אלבומו הטוב ביותר, אשר גם מיצב אותו, אם למישהו עוד היה ספק לפני כן, בשורה הראשונה של היוצרים המובילים והחשובים בארץ.

 

תגובות